גם הצרות עם חיזבאללה לא הסתיימו ואפילו החמאס עדיין לא נעלם מחיינו למרות ההבטחה לחיסולו. לבד מהתשובות שצהל אמור לספק לאיומים החיצוניים, קיימת סוגיית החיסכון בנזקים הפוטנציאליים שעלולים להיגרם לעורף. המלחמה הוכיחה את היקף הנזק העצום שחוללו לעורף הטילים מאיראן. הוצאות נאמדות לפחות ב-10 מיליארד שקל.
אלמלא מתקפת המנע באיראן, ואלמלא מערכות ההגנה הישראליות, הנזק לעורף לפי ההערכות במערכת הביטחון אמור היה להסתכם ב-50-60 מיליארד שקל, הרבה מעבר לתוספת לתקציב הנדרשת לביטחון. ויש גם את ההגנה על מתקני האנרגיה ותחנות הכוח.
במהלך המלחמה נפגע בית הזיקוק בחיפה מירי טילים והושבת לחלוטין לשבוע ימים. אלמלא ניהול יעיל של מלאי הדלק האסטרטגי, סביר שבישראל היה נוצר מחסור בדלק (כפי שחברת סונול דיווחה באחד מימי המלחמה).
אגב אם כבר מדברים על סגירת בתי הזיקוק עד סוף העשור, כיצד מצד שני משקיעים בימים אלה עשרות מיליוני שקלים בהליך מהיר של שיפוץ המתקן על חשבון קופת המדינה והקמת תחנת כוח חדשה בהיתרים מקלים? אם רוצים לסגור אז תסגרו עכשיו ואל תמרחו אותנו עד סוף העשור.
ויש גם את עניין אסדות הגז לוויתן תמר וכריש שהושבתו בימי המלחמה. האיראנים ניסו לתקוף את האסדות אבל נכשלו בזכות מערכות ההגנה היעילות של צה"ל. בשבוע שעבר עדכנה רשות המיסים את תחזית גביית המיסים לקרן העושר לגז ל-57-74 מיליארד שקל.
הגבייה לקרן שהסתכמה עד היום ב-7 מיליארד שקל מגיעה רק ממאגר תמר בלבד. כל זה עלול היה לרדת לטמיון לו טיל איראני אחד בלבד היה נוחת על אחת האסדות.
