כפסיכולוג קליני באוריינטציה פסיכואנליטית אעשה משהו שלא נהוג בתקשורת – אשתף אתכם בתהליך החשיבה שלי – דומה שכולנו נסכים שיש טעות אחת בסיסית שחוזרת בתפיסה הישראלית והיא המעטה אם לא התעלמות מכוונות האויב לאורך שנים. לא צריך להכביר בדוגמאות, נזכיר רק את טבח השבעה באוקטובר, יום כיפור, נסיגות מהדרום והצפון מלוות באשליה של שקט וכמובן ניסיונות בלתי פוסקים להגיע לשלום עם הפלסטינים וארגוני הטרור. מאיזה מקום עמוק בנפש נובעת טעות זאת?
לעניות דעתי, יש קושי אנושי בסיסי להבין שיש מישהו שחושב מאוד שונה ממך. כולנו מכירים באינטימיות את אופן חשיבתנו וקצת פחות את אופן החשיבה של הקרובים לנו, אבל לך תבין תרבות אחרת בעלת כוונות קשות לעיכול – לטבוח בנו ולחסלנו. המוח האנושי שואל למה? אני לא רוצה לחסל איש ולא שונא איש. הם בכלל לא מכירים אותי. מה זו התופעה המוזרה הזאת?!
כשאנו לא מבינים משהו אנו עושים את טעות החשיבה הכי אנושית – משליכים על האחר את אופנות החשיבה שלנו. הרי זה הדבר היחיד המוכר לנו. והנה לפניכם טעות של הדחקה – התעלמות מעוצמת האיום וגם השלכה על האויב – איך אנו היינו מתנהגים במצבים דומים. על כן פרשנים בכירים ביותר – אהוד יערי, רביב דרוקר, ישראל זיו, זהר פלטי וודאי פספסתי רבים נוספים, מדברים על נקודת יציאה וסיום מהיר של המלחמה כדי להגיע להסכם. היותם פרשנים בכירים לא מונעת מהם את טעות ההשלכה.
נכון, בעבר גם עשינו טעויות בכיוון ההפוך. אמונה מוגזמת בכוחנו. מלבנון היה צריך לסגת הרבה לפני שמונה עשרה שנים של שהייה, דומה שאף את מלחמת חרבות ברזל היה צריך כבר לסיים והזמן שם לא פועל לטובתנו וניצחון מוחלט לא נשיג שם. גם בהיסטוריה הרחוקה שלנו יש לנו זיכרונות מרים מהמרד היהודי בכיבוש הרומאי שנגמר בחורבן הבית השני ובפגיעה קשה ביישוב היהודי בארץ. אז היה צורך להכיר בכך שאין לנו יכולת למרוד במי שחזק מאתנו עשרות מונים.
המלחמה מול איראן – לעצור או להמשיך?
אז איזה טעות חשיבה אנו נעשה כעת? נמשיך את המלחמה באיראן שלא לצורך עד שנוטש או שנפסיק אותה בטרם עת ונחמיץ את ההזדמנות האחרונה לסכל את הגרעין האיראני?
לעניות דעתי, התשובה הפעם היא ברורה וחד משמעית לכל מי שמסוגל להביט למציאות בעיניים ולא להדחיק. איראן גרעינית במקרה הטוב לא תאפשר לנו לחיות בארצנו. יהיה לה כוח להתגרות בנו ללא הפסק אם לא למחוק את ישראל מהמפה. רק מי שניחן ביכולת הדחקה והכחשה חזקות מסוגל להתכחש לעובדה הזאת. על כן, פשוט אין לנו ברירה ואין לנו אופציה אחרת. זה לא לבחירתנו. ואולי בכך יש יתרון.
קשה לאנשים להתייחס לאירוע שמעולם לא קרה בחייהם, המוח האנושי לא בנוי לכך. הוא בנוי על ניסיון העבר. כך חיים אנשים ליד לוע הר געש שמתפרץ פעם בכמה מאות בשנים בשקט ובשלווה עד לאסון. האיום הגרעיני הוא כזה ומכאן הסכנה העצומה שמנגנוני ההדחקה יעוותו את בוחן המציאות שלנו.
יש רגעים שדווקא אנשים חרדים או כאלה בעלי נטיות פרנואידיות שורדים יותר מאנשים "נורמליים" החיים חיים רגועים בצל ההדחקות, אנו ברגע כזה. אנשים אלה, למשל, ברחו מאירופה טרם השואה ועל כן ניצלו.
אני מציע להבין שאיננו יכולים להבין את עוצמת השנאה והרצון של איראן להשמידנו. זאת משום שאין בזיכרוננו שום אנלוגיה להתנהגות פנאטית כזאת מצידנו. יחד עם זאת עלינו להבין שלא יתכן שמדינה תצהיר כל בוקר בעשרות השנים האחרונות שחזונה הוא חיסול המדינה היהודית ותעשה כל צעד שביכולתה כדי לממש חזון זה ועדיין פתאום תשנה את פניה ואופייה. צר לי, מי שמאמין בהסכם כלשהו שיכובד על ידי איראן משליך שוב עליהם את אופי חשיבתו.
על כן, עלינו להתאזר בסבלנות ולעודד את נבחרנו לא לחשוש מהעולם – שכמו רבים מפרשנינו "הטובים" לוקה בהשלכה – וגם לא מעצמם בדרכם להפלת המשטר האיראני. אכן, איראן התגלתה כחלשה הרבה יותר מהצהרותיה הלוחמניות.
האמת היא שגם בזה אין חדש. שלטון האייתולות תמיד היה חזק באיומים ואם נודה על האמת הם הצליחו להפחיד אותנו ולמנוע מאתנו לפגוע בהם קודם לכן. כך גם קרה לנו עם חמאס וחיזבאללה – בהזדמנות אחרת גם את זה יש לבדוק לעומק.
כולי תקווה שנתקוף את מרכזי השלטון, התקשורת, כדי שלא יוכלו להמשיך ולהתל בעמם וכמובן לחסל את חמינאי – זוהי תהיה מכה פסיכולוגית בעלת עוצמה מערערת משום שבעיני איראנים רבים הוא חצי אלוהים. כפי שחיסול נסראללה שינה את פני המלחמה כך יהיה לגבי חיסול חמינאי – טוב מוקדם ממאוחר.
ד"ר עפר גרוזברד, פסיכולוג קליני, לשעבר יועץ באמ"ן, מחבר סדרת "הצופן התרבותי" חמישה כרכים בהוצאת אוניברסיטת בן גוריון העוסקים באופן החשיבה של אויבנו.
