המשטר באיראן נמצא בנקודה ממנה רצה להימנע ככל יכולתו לאורך השנים. נראה שתמיד הכיר בנחיתותו ביחס לישראל ולכן עטף את עצמו בשכבה עבה של שליחים (פרוקסי) שירתיעו את ישראל מהגעה לעימות ישיר איתו ו/או ינהלו מול ישראל את המלחמה אם זו תגיע בסופו של דבר.
כעת, הגיע לסיטואציה הקשה מאוד מבחינתו, ומצבו בכי רע – ללא הנהגה צבאית וביטחונית, ללא חיל אוויר, המנהיג מבודד ובודד (ואולי בדיכאון קשה לפי חלק מהדיווחים), המשגרים על צוותיהם רדופים ומושמדים, מלאי הטילים יסתיים מתישהו, מתקני הגרעין מופצצים ועימם כל הידע הגרעיני שנצבר לאורך שנים, מתקני האנרגיה מופצצים בחלקם והציבור חש על בשרו את המלחמה ובורח מטהראן לצד תקיפת מטרות שלטון ובנקים.
וכל זה ללא מעורבות אמריקנית מבצעית בהתקפה הצבאית. לכאורה, בפני המנהיג האיראני, עומדת דילמה – או גרעין או שרידות המשטר. אבל זו חשיבה מערבית קלאסית של "שחור או לבן". למשטר עצמו אין באמת ראייה כזו. עבורו זו אינה דילמה – הוא ישאף ל- "גם וגם". הקורא ישאל את עצמו בוודאי, איך זה אפשרי והתשובה טמונה בתרחיש הבא:
- המצב הנוכחי יוביל בהכרח לאיבוד השלטון, במוקדם או במאוחר ועימו את המהפכה האסלאמית. חשוב לזכור שהמשטר הנוכחי עומד בפני חילופי דורות כשהמנהיג עלי חמינאי בן 86 ואינו בריא.
- הדרך היחידה לעצור – הסכמה פומבית על ויתור על יכולות הגרעין. זו תוביל ככל הנראה להסכם ובהמשך להסרת הסנקציות. המשמעות ברורה – להתחיל לחזק מחדש את יסודות המשטר, ואולי לחדש את יצוא המהפכה תוך חיזוק הפרוקסים במרחב, תוך הפקת לקחים.
זו למעשה תהיה הרכנת ראש שהיא חלק מאסטרטגיה מוסלמית שיעית ידועה (שימוש ב"תקיה" כחלק מהעמידה האיתנה) ובראיית המשטר היא זמנית בלבד. - תאריך התפוגה שלה: סיום כהונתו של טראמפ כנשיא ארה"ב, וכניסה לבית הלבן של נשיא פחות אגרסיבי ממנו בכלל וכלפי איראן בפרט, כשכמה "שנות שקט" יאפשרו לשנות את תדמית הממשל בעיניים מערביות כולל חילופי הנהגות שם.
עם סיומה של תקופת טראמפ כנשיא ארה"ב – תחילת הפרות של ההסכם, הערמת קשיים על הפיקוח הבינ"ל וכרסום מתמיד בהישגי המלחמה תוך שימוש במתק שפתיים, דיבור רך ופנים מחייכות עד ליכולת סף גרעינית (כחלק מהפקת הלקחים של המלחמה לפיה רק יכולת גרעינית תבטיח שרידות).
הקורא ישאל את עצמו בוודאי מדוע רק "זמנית", הלא הסכם הוא הסכם. התשובה היא כי עלינו להבין כי "הסכם" הוא מינוח מערבי, ובמקרה הנוכחי מדובר בהסכם עם משטר תיאולוגי דתי קיצוני, שזו בכלל סיבת קיומוRaison detere . מה שקדוש בעיניו ולא ניתן להפרה הוא האמונה באל ובמצוותיו, ולא הסכם החתום בידי קבוצת בני אדם מהמערב, וגם זה בכפייה.
במקביל טענה רווחת של מומחי גרעין למיניהם, מהם גם ד"ר (אל"מ במיל') אורי נסים לוי מומחה להגנה גרעינית, היא שההפצצות הצבאיות עמוקות ורחבות ככל שיהיו, לא יהיה בהן למנוע מאיראן להפוך למדינת סף גרעינית בשל העובדה שצברה כבר ידע רב (גם אם ידע רב כבר נפגע יתכן שיש סטודנטים רבים באיראן במקצוע הזה), ניסיון ויכולות (גם אורניום מועשר) ושיטות עבודה ותמיד תוכל לשוב ולייצר את המרכיבים לפצצה, גם אם זה ייקח יותר זמן (שנה וחצי שנתיים ומעלה).
כשברקע התרחיש (תרחיש ה"גם וגם") הזה, שהוא יותר מסביר בעיניי, יש בגדול שלוש חלופות עיקריות למצב הסיום של המלחמה בראייה אסטרטגית:
אופציה א' – השלטון נשאר – ישראל מפסיקה מיד לאחר השמדת מתקני הגרעין. לא ברור אם העם האיראני "ירים את הכפפה" בהמשך. לאור ההערכה באשר לאופיו התיאולוגי של המשטר, והערכתו המפוכחת של מומחה הגרעין באשר ליכולת האיראנית להפוך מחדש למדינת סף גרעינית – סביר שזו החלופה הפחות טובה לישראל.
אופציה ב' – קריסה של השלטון מעצמו בתום המהלכים הצבאיים – סבירות גבוהה לכאוס ואפשרות להשתלטות גורמים עויינים ומדינות כמו רוסיה, סין או תורכיה על איראן ועל משאבי האנרגיה הרבים שלה. המשמעויות לאזור ולעולם ברורות.
אופציה ג' – הסכם כניעה והעברת שלטון מסודרת בהובלת ארה"ב לגוף מנהל כלשהו/גוף אופוזיציוני כחלק מתקופת מעבר קצרה, לקראת עריכת בחירות חופשיות באיראן.
בהקשר הזה מנגנון הפיקוח על הגרעין באיראן צריך להיות קבוע ורצוף – או באמצעות השתלטות של ארה"ב וכמה ממדינות אירופה על אתרי הגרעין והפיכתם לאקס טריטוריה בשליטה חיצונית, או באמצעות מנגנון אכיפה חזקה מבחוץ בדומה לזה המופעל כיום בלבנון – כשניסיונות מדי פעם להקים מחדש מתקני ייצור גרעיניים (בהנחה שיהיה מודיעין), יותקפו ע"י ארה"ב ואולי שותפות נוספות.
על כל זאת צריך ואפשר להרחיב, אבל השורה התחתונה ברורה מאוד: בניגוד לפרשנויות הגורסות התמקדות במטרות הגרעין בלבד ויוצאות מנקודת מבט מערבית – הישארות המשטר על כנו משמעותה היא חד משמעית – חזרה לגרעין במוקדם או במאוחר. "יצירת תנאים" לשינוי המשטר עבור העם האיראני – חיוני ונדרש ויתכן שיעשו את העבודה להחלפת המשטר, אבל הסיכון הוא שאיראן תידרדר לכאוס ולהשתלטות כזו או אחרת של מדינות או גורמים עוינים לישראל/למערב שיסכנו את הסדר החדש במזה"ת.
עם כל חוסר הרצון, האזהרות והתזוזה בחוסר נוחות בכיסא – רק הפלת המשטר ונטילת אחריות מערבית זמנית עד לתהליך בחירות מסודר באיראן, ובמקביל פיקוח פיסי על כלל אתרי הגרעין עד לקביעת מנגנון מסודר לשנים קדימה – רק הם יבטיחו סדר אזורי חדש במזרח התיכון וכניסה לעידן חדש.
למשטר באיראן אין דילמה. אסור שתהיה כזו לישראל או לארה"ב, ומכאן גם החשיבות הגדולה שבהצטרפות ארה"ב למערכה בדיוק בשביל הרגל המסיימת הזו שכל כך נדרשת וישראל לא תוכל ליצור אותה לבדה.
סא"ל (במיל') עמית יגור לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים.
