מאז סיומה של הפסקת האש האחרונה חלפו למעלה מארבעה חודשים, אך לדעת אייל עופר, מומחה לכלכלת חמאס והקשרים האזוריים של הארגון, ישראל לא הצליחה להפיק הישגים אסטרטגיים – לא מהלחימה ולא מהמגעים המדיניים. בראיון ל"מעריב" מותח עופר ביקורת על התנהלות ישראל מאז מבצע "מרכבות גדעון", וטוען כי חמאס "מקבל את כל מה שהוא רוצה".
לדבריו, "כבר ארבעה חודשים מאז סיום הפסקת האש, וחמאס עדיין מנהל משא ומתן קשוח שבו הם מציבים דרישות וישראל נכנעת. מה זה מלמד אותנו? כי העיקרון הישראלי העיקרי בהסכם הקודם, האפשרות עבור צה”ל לחזור ללחימה – לא הביאה לשום תוצאה אסטרטגית עבור ישראל".
עופר מזהיר כי עסקה נוספת עם חמאס תביא לנסיגה ישראלית כמעט מוחלטת מהשטחים שנתפסו במבצע, ובמיוחד מאזורים אסטרטגיים בדרום הרצועה: "אם תהיה כעת עוד עסקה, חמאס יקבל מחדש נסיגה ישראלית כמעט מכל השטחים שנתפסו במבצע ‘מרכבות גדעון’, כולל מציר מורג ומרוב שטחי העיר רפיח".
לדבריו, ההשפעה של המצב הנוכחי כבר ניכרת בשטח. "המצב הזה מדאיג מאוד את חמולת אבו שבאב, ששולטת – בחסות צה”ל – בחלק משטחי העיר המזרחיים. והוא פנה לאחרונה, מעל דפי ‘הטיימס’ הלונדוני לקבל חסות בינלאומית מפני איומי חמאס לפגוע בו. נראה שהמסר שישראל לא תשלוט לנצח בכל עזה מתחיל להילקח בחשבון".
החריג היחיד, לדבריו של עופר, הוא ציר פילדלפי: "רק בדבר אחד חמאס מוותר לישראל – חמאס מוכן שנישאר בציר פילדלפי. מדוע? כי חמאס יודע שהניתוק בין עזה למצרים וחיבורה הכלכלי לישראל שירת אותו בעבר וחשוב גם לעתידם: חמאס רוצה שמשאבי שיקום עזה יזרמו לרצועה (במימון עולמי) מישראל. גם האיכות – למשל של המלט – טובה בהרבה מהמלט המצרי, וגם את ישראל תמיד אפשר לסחוט".
לטענתו, כבר עכשיו חמאס נהנה מפירות הסחיטה: "חמאס כבר מקבל, עוד לפני ההסכם, דלקים וסיוע מוגבר. זאת מפני שישראל תיעלה עצמה למצב בלתי אפשרי: לקחנו אחריות לדאוג לכלכלתם ומצבם הבריאותי של שני מיליון אזרחי עזה – אבל אנו לא שולטים במרכזי האוכלוסייה (וטוב שכך), אלא חמאס. ולכן אין לנו ברירה: מימוש האחריות האזרחית שלקחנו על עצמנו מחייב את העברת הסיוע דרך חמאס, כנופיות הבוזזים וסוחרי עזה – או שאנו סתם מערימים ערמה ענקית של ארגזים במחנות חלוקת הסיוע, ולא שואלים כבר: מי שרוצה בא ולוקח".
לפי עופר, כך נראית היום "אחריות אזרחית" ישראלית על עזה: "הפסד מוחלט. גם מעבירים סיוע לחמאס וגם העולם מאשים אותנו ברעב בעזה. בסוף הרי, כמו במשל הדגים הסרוחים – גם נסולק מהעיר".
עופר מסביר את המשך כוחו של חמאס בשתי הצלחות עיקריות: "מצבו של חמאס משופר בגלל שתי הצלחות עיקריות שנובעות מכך שחמאס נטמע בקרב האוכלוסייה האזרחית ומשם הוא מבצע פעולות גרילה כלפי צה”ל. מצד אחד, חמאס מצליח אחת לכמה ימים לפגוע בחיילינו, וכך מצייר לעצמו, לעמו ולעולם הערבי כי הוא כאילו הכוח הצבאי החזק באזור. מצד שני, ההתערבבות של צה”ל וחמאס באוכלוסייה האזרחית מייצרת את תמונות הילדים ההרוגים והרעבים – שהם הנשק החמאסי העיקרי".
לכן, הוא אומר, אין פלא שחמאס ממשיך להציב דרישות מופרכות, בלי תחושת דחיפות לסיים את העימות: "כשהם מרגישים על הסוס הם ממשיכים לדרוש הכל – כולל שחרור הרוצחים שהם דורשים לשחרר (והם נשלחים לחו”ל, מקום שקשה לנו יותר לחסלם). כמובן שהם כבר קיבלו את הפרס הכי גדול: החזרת מיליון עקורים לעיר עזה ולצפון הרצועה".
עופר אינו מקל ראש בהחזרת החטופים, אך מדגיש את המחיר: "ומה ישראל קיבלה? את החטופים. חשוב. אבל ההתעקשות הייתה על ‘לחזור ללחימה’. חזרנו. אז מה יצא לנו מזה (פרט לעוד 40 הרוגים ועשרות פצועים)? האם חמאס ‘השתכנע’ בעקבות מבצע ‘מרכבות גדעון’ לדרוש פחות – האם חמאס מתחנן לעסקה שרק תעצור את הלחימה של חמש אוגדות בעזה? מה פתאום”.
לדבריו, "חמאס עדיין באותו מקום, מושך זמן (כמו גם נתניהו – זה אינטרס הדדי) ויודע שבעצם הם לא מאוימים בשום צורה מבחינה צבאית. הם ימשיכו לייצר מצג שווא לעולם ומדי פעם יזכו בהישגים של מלחמת הגרילה. זאת עד לעסקה הבאה".
