לקחנו את הראמיון (מרק קוריאני) עם נתח פרגית (76 שקלים), קורן דוג חזיר עם גאודה טימין (42 שקל), גימארי (חטיף אצות מטוגן, 28 שקלים) וקימצ'י באפ (אורז קימצ'י מוקפץ עם שרימפס וביצה, 71 שקל). יספיק?
התיישבנו לצד שולחן ברחוב וחיכינו. היה שלו ונעים, תל אביב של פעם, אתם יודעים, זאת שלפני הטילים מאיראן. לאחר דקות ספורות המנות החלו לזרום. פתחנו בקורן דוג, מוצר שמוכר דווקא כפאסט-פוד אמריקאי זול, אבל הוא היה איכותי ושונה. בשר חזיר פשוט טעים והשילוב עם הגבינה והתבלון היה מדויק.
הראמיון היה טוב מאוד, אם כי הוגש מעט פושר. אני רגיל לכך שמרקים אסיאתיים לא רותחים, וזה בסדר, אבל זה נטה להיות מעט קר, ועדיין – הוא היה איכותי ונעים לחך.
הגימארי היה להיט לא צפוי. "אצות" היא מילה גסה לקרניבור, אבל ברגע שטעמתי הכול נשכח ונסלח.
והקימצ'י באפ? מנה פשוטה, מעט חריפה, ועדיין טעימה מאוד, כי גם אוכל פשוט צריך לדעת להכין.
סיימנו כשאנחנו לא יכולים להכניס עוד ביס, עדות מצוינת לכך שהמנות היו גדולות ומשביעות. למעשה, אדם מהיישוב יוכל להסתפק בראשונה (קורן דוג או אצות) ובראמיון ולצאת הרבה יותר מסבבה. אנחנו פשוט לא סמכנו על הקיבולת הגדולה שלנו, כנראה שהפעם לא בצדק.
