עפרה קידר ז"ל שנחטפה לעזה ב-7.10 מקיבוץ בארי, הושבה ביום ראשון האחרון במבצע צבאי. היום (חמישי) נערכה הלוויתה בקיבוץ, אותה פקדו גם נשיא המדינה יצחק הרצוג ורעייתו, מיכל הרצוג.
עפרה קידר, בת 70 במותה, נרצחה באכזריות בשבת השחורה בזמן הליכת הבוקר המסורתית שלה בשדות סביב קיבוץ בארי. אשת משפחה, אם לשלושה, סבתא מסורה, דמות שורשית בקיבוץ ואשת עבודה מהמעלה הראשונה. עפרה היא אשתו של שמואל קידר ז"ל, אשר נרצח גם הוא ב-7 באוקטובר 2023 על ידי ארגון הטרור חמאס, בביתם בבארי.
אורי וולך, חבר קיבוץ בארי, סיפר על קורותיה: "עפרה קידר, הייתה אשה מלאת מרץ שקידשה את מוסר העבודה והעשייה, הרבתה במתן אהבה ודאגה לקרוביה, ותרמה ללא לאות לפיתוח הקהילה. עפרה נולדה בשנת 1953 למשפחת גיטל, בתם האמצעית של פנינה ודוב’לה, ממייסדי קיבוץ קדמה, ובילדותה עברה עם משפחתה לבארי. היה לה אופי מופנם אך עוצמתי, ילדה שקטה עם רוח ספורטיבית.
"בנערותה אהבה אתגרים פיסיים, והתנדבה לקפל מצנחים כדי להגשים את חלומה לצנוח. אישה מסורה שתמיד עבדה קשה ולא עשתה עניין משום דבר. היא הייתה שותפה אמיתית לחיי הקיבוץ – רפתנית מסורה, מטפלת בעגלים ביונקיה, ובהמשך גם דמות מפתח בפינת החי המקומית, מקום שבו שילבה את אהבתה הגדולה לחיות עם עבודתה הקיבוצית. שגרת חייה הייתה פשוטה ויציבה: הליכות מוקדמות בבוקר, שעות עבודה ארוכות, שחייה יומית, גידול משפחתה ואהבה עמוקה לטבע ולבית שבנתה. עפרה הייתה אחת מהנשים שהובילו את בארי להיות הקיבוץ המשגשג שהוא היום והיוותה דוגמה לנשים אחרות תוך הפגנת עוצמות ויכולות הובלה. היא הותירה אחריה שלושה ילדים, ושבעה נכדים ונכדות להם הייתה אם וסבתא מסורה ואוהבת".
"סליחה שלא באתי אלייך כשדיברנו ושלא יכולתי לעזור; אני רוצה לדעת מה קרה שם כדי לסגור מעגל אישי"
אלעד קידר, בנה של עפרה ז"ל: "אני רוצה להגיד תודה. בכל המסע הארוך והמטלטל הזה, מהרגע שאמא הוכרזה כחטופה ועד להשבתה ביום ראשון, אנשים רבים וטובים עם לב זהב ונשמה גדולה – ליוו, תמכו ועטפו אותנו. מהרגע הראשון היו לצידנו גופי מדינה, מנהלת החטופים והמלוות שלנו, בראשן חדווה ויעל, שהזיזו הרים והפכו עולמות. מוסדות שונים, גופים, עמותות ואנשים פרטיים שעטפו, סיפקו תמיכה ועזרה ברגעים הקשים ביותר.
"אמא, בור ענק נפער אצלנו מאז השבעה באוקטובר. כל התקופה בים המלח הייתה סביב חוסר הוודאות מה עלה בגורלך. ניסינו לשאוב כל פיסת מידע מכל מי שיכולנו, כולל חיילים בשטח והפעלת קשרים בכל מקום. חודשיים מאוחר יותר הודיעו לנו שנרצחת באותה שיחת טלפון שלנו. עם הזמן הייתה לנו הקלה שלא סבלת.
"אחרי שהודיעו לנו שהחזירו אותך מעזה, לא הפסקתי להריץ בראש את שיחת הטלפון האחרונה שלנו, את התמונות והסרטונים שראיתי, את המצב שהיינו בו בבית ואת המצב שהיית בו כשעמדת מול המחבלים, התחלתי לנתח בראש את כל הסיטואציה כמו ב-360 מעלות. אני צריך את הפרטים כדי לסגור את המעגל האישי שלי. אני כולי תקווה שכל משפחות החטופים יוכלו גם לסגור את המעגל שלהם.
אמא, לימדת וחינכת אותי על דרך הספורט, לא לוותר כשקשה, לקחת דברים בקלות וגם להתנסות בדברים חדשים. הטלוויזיה אצלך בבית תמיד דלקה על אירוע ספורט כלשהו, וכשהילדים הגיעו אלייך הם היו גם משחקים וגם צופים. היית שותפה מלאה בגידול הילדים. ממקלחות והרדמות כשהיו קטנים, דרך מסיבות, בייביסיטר ושעות על גבי שעות בפינת החי שכל-כך אהבת. כשהילדים היו מבריזים מבית הספר או כשהיו חולים הם תמיד היו באים אלייך לפינת החי, לעבוד איתך, לא לוותר גם כשחולים..
את האופי שלך רואים ומרגישים אצל כל אחד מהילדים, הם זכו לסבתא מושלמת שעושה איתם פעילויות, יוצאת איתם לטבע לטיולים, לשדות הגזר והאביטיחים לאכול ישר מהשדה, משחקת משחקי קופסא, מקריאה ספרים ומפנקת בגלידות וממתקים. תמיד אמרו לי כולם איזה כוחות יש לך – קמה ב-5 בבוקר להליכה, אח"כ לעבודה ואז שוחה, קצת נחה בצהריים, אחה"צ עם הנכדים ואז בערב עוד ספורט. תמיד קראת לי לשחות ועידכנת אותי ב-6 בבוקר אם המציל הגיע לבריכה או לא. הרגשתי גאווה לשחות לצידך ומבטיח שאלחם על המסלול שלך.
אמא, תודה על מה שלימדת אותי, על כל השנים שהיית איתנו, את נמצאת בכל אחד ואחד מהילדים, תודה על מי שהיית בשבילנו ובזכותך גם זכינו להכיר משפחה חדשה. מקווה שאת רואה כמה יעל חזקה, כמה היא מבינה ויודעת,וכמה האופי שלך והאישיות שלך נוכחים בה.
גידלת וחינכת אותה בצורה מדהימה.
"ואני מבקש סליחה אמא. סליחה שלא באתי אלייך כשדיברנו, ושלא יכולתי לעזור לך. אני אוהב אותך תמיד".
יעל קידר, בתה של עפרה ז"ל: "אני רוצה לספר לך שניצלתי ואני בחיים. אני עצובה שהלכת מאיתנו. לא היינו רק אם ובת, היינו חברות. אני מתגעגעת לחיבוקים שלך וממשיכה בדרכך. אני שוחה, מטפלת בחיות, ומחזירה אהבה לכל מי שבסביבה שלי. אמא, לימדת אותי המון דברים ובזכותם אני מי שאני היום. רציתי שתדעי שיש אנשים טובים שנמצאים איתי ואוהבים אותי, האחים היקרים שלי אלעד ואורן תמיד לצדי גם כשקשה לי. אני רוצה להודות לכל החיילים שהחזירו את אמא. יהי זכרך ברוך, אני אוהבת אותך ואזכור אותך לעד.
ענבר קידר, כלתה של עפרה ז"ל: "במציאות בלתי נתפסת ובמבצע הרואי מטורף, בימים שנראים כאילו סוף העולם הגיע, החיילים המדהימים שלנו עשו את מה שכבר לא האמנתי שיקרה. הם החזירו אותך עפרה, אל הבית שכה אהבת, אל האדמה שאותה נשמת. כשקיבלנו את התמונות הקשות לצפייה מהצבא, שכב לידך חייל וממש ניסינו להבין מי זה. השבוע, דן, דודו של שי לוינסון סיפר לי ששי הוא החייל ששכב לידך בקבר וגם חולץ איתך ביחד. במקרה אני והדוד שלו התחברנו מאוד כשהייתי בארה״ב. אין מקרה.
עפרה, אני בטוחה שקשה לך העובדה שאת כבר לא אנונימית, אבל הרגשנו שהעולם צריך להכיר איזה אבדה קשה הוא סופג. כשהיינו מבוצרים בממד בכיתי עליך המון, כי כנראה בלב ידעתי את האמת, בכיתי גם כי לא האמנתי שהילדים לא יעשו יותר את הדרך לבית שלך. עפרה, למרות שהנפש שבורה ובכל יום אנחנו מרימים את עצמנו מחדש מהמיטה, עשינו בית יפה בחצרים כמעט כמו שהיה לנו בבארי.
עפרה, הילדים שלי מתגעגעים אליך מאוד את חסרה לנו בכל יום. כשהיינו בים המלח, כל כך קיוויתי שתגיע בשורה שאת באה ליהנות אתנו מהנוף הממלא ובמעבר לחצרים התקווה התחלפה ברצון לקבורה. והיום, אנחנו זוכים לרגע הזה, ונפרדים ממך לשלום. אוהבים אותך ותשמרי עלינו מלמעלה, כי התעייפנו מאוד. מייחלת לימים של חיבור ואהבת חינם בעם שלנו, אך לפני הכל חובתנו המוסרית והיכולת לשקם עצמנו תהיה לאחר השבתם של יתר החטופים: מי שבחיים לשיקום, ומי לקבורה ראויה באדמת ישראל".
עמית שלוי, הנהלת קיבוץ בארי: "נפגשנו אי שם בכיתה ב' או ג', מאז היינו ביחד כיתת "שיבולים", תמיד ביחד. יחד של חבורת ילדים ואחרי זה נערים ובהמשך מעגלי החיים של משפחות, ילדים ונכדים. והנה את כאן, ולא כך רצינו שיהיה – המעגל נסגר ולמשפחה היקרה שלך יש קבר שאפשר לפקוד אותו. ועדיין 50 אנשים שלנו נמצאים במנהרות עזה, לפחות 20 חיים, כ-30 מתים וביניהם חמישה שלנו; יוסי, אילן, דרור, מני וסהר, שהזמן עמד מלכת מבחינתם, ויש להחזירם מיד, להפסיק את המלחמה בעזה, ולהחזיר את כולם. עפרה יקירתנו, אדמת בארי אוספת אותך אליה באהבה גדולה, יהי זכרך ברוך ותודה על כל מה שנתת לכולנו".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד: "משפחת קידר האהובה, אלעד, אורן ויעל, הנכדים והנכדות, חברות וחברי קיבוץ בארי האמיצים, הנחושים, וכל אוהביה, אהוביה ומוקיריה של עפרה. כמו כל דבר שעפרה עשתה, גם הליכת הבוקר שלה בשבעה באוקטובר היתה מהירה, תכליתית, מלאת חיים ונטולת מורא. היא אהבה את השגרה הברוכה, את הדרך הנפקחת לאורך, כמילות המשורר, ואת האדמה הזאת, אדמת בארי, על כל רגב ורגב שבה. בדרכה חזרה הביתה, פגשו בה מפלצות האדם, מחבלי חמאס הארורים, עוד בראשית מסע הטבח שלהם. מסע בו נספה סמי אהובה, אהובכם, יחד עם רבים מהקהילה המפעימה של קיבוץ בארי. היום, אחרי מה שנדמה כנצח מייסר, כולנו עומדים כאן באותה האדמה, ומשיבים אליה את עפרה, בדרכה האחרונה.
עפרה אהובה, אנחנו עומדים כאן, בבארי, המקום בו בחרת כנוף מולדתך, המקום אותו אהבת בכל ליבך ובמו ידייך – במו ידייך ממש. כאן השקית את העגלים הרכים חלב, בסבלנות אין קץ, באהבה ובמסירות. כאן טיילת עם הילדים בשבילים, לחדר האוכל ולפינת החי. כאן כל שעל מוכר לך, וכל צעד רווי זיכרונות של שמחה ואושר, של חיים במלוא כוחם שאת וסמי בניתם כאן, בתוך הקהילה העוצמתית הזאת. לא זכיתי להכיר אותך, אבל מהמעט ששמעתי מאוהבייך, אני מניח שלא היית מרוצה מהכברות ומריבוי מילים. היית מפטירה "אל תעשו עניין" וממשיכה לדרכך בשקט, ברצינות ובמסירות.
אני מתנצל בפנייך, עפרה, אבל אנחנו דווקא כן עושים היום עניין. אנחנו עושים עניין, משום שמוטלת עלינו – על כל מדינת ישראל כולה – חובה מקודשת ועליונה: לא לשכוח ולו לרגע את אחינו המעונים במנהרות עזה. אנחנו מוכרחים, פשוט מוכרחים, להשיב את החטופים כולם – החיים והחללים כאחד. מי לביתו – לשיקום ולריפוי, ומי לאדמתו – מנוחת עולמים. זו חובה קריטית ממש, שבלעדיה לא יהיה ניצחון שלם ולא יהיה ריפוי שלם.
אני קורא מכאן לראש הממשלה ולמקבלי ההחלטות: אנחנו ברגע מפתח! עכשיו, אחרי ההישגים הגדולים של מערכת "עם כלביא", אנחנו חייבים, פשוט חייבים, לעשות עוד צעד ועוד צעד ולהביא אותם הביתה. לשלוח את כל הצוותים, את הדרגים הכי בכירים, לקטאר, לקהיר, לכל מקום, לדבר עם כל מי שצריך לדבר, להמשיך לפעול בנחישות, ביצירתיות ובדחיפות, בכל דרך ובכל הכוח עד שהם ישובו אלינו.
עם שלם מלווה אתכם היום – משפחת קידר האהובה, וחברות וחברי בארי המופלאים – בדרכה האחרונה של עפרה. וכעת, אני ניצב כאן, כנשיא מדינת ישראל בשם מדינת ישראל ומבקש מכולכם – סליחה. סליחה שמדינת ישראל לא הגנה עליכם באותו יום ארור. סליחה שלא הספקנו להציל רבים כל כך – למעלה ממאה מחברי בארי – מידי המרצחים. סליחה שלקח זמן רב כל כך, בו נאלצתם לעמוד לבד לגורלכם; מעטים מול רבים ואכזריים כל כך".
ענבר קידר, כלתה של עפרה, סיפרה לשי גולדן ואריה אלדד ב-103FM ביום החזרתה: "פחדתי שהיא הופכת להיות כמו רון ארד, אבל רציתי לסמוך על המדינה ועל הצבא שעושים הכל כדי להחזיר אותה. לשמחתי הרבה זה בדיוק מה שעשו. לא הייתה לנו הכנה לזה, לא היה לנו כלום".
