בעקבות האירוע הקשה בעזה בו נהרגו שבעה לוחמים מחיל ההנדסה, מתח ירון בוסקילה, מנכ”ל תנועת “הביטחוניסטים”, ביקורת נוקבת על התנהלות הדרג המדיני במלחמה. בריאיון למעריב, הוא טען כי האסון הוא תוצאה ישירה של היעדר החלטות אמיצות, והזהיר מהמשך מדיניות שמבכרת שיקולים משפטיים על פני ניצחון. לדבריו, “האירוע בעזה בו נהרגו שבעה חיילים מחיל ההנדסה לדעתי פועל ישיר של ההחלטה של הדרג המדיני שלא להכריע.”
הוא הסביר כי בעוד הלוחמים נדרשים להפגין אומץ יוצא דופן ולפעול בתנאים בלתי אפשריים, הדרג המדיני נמנע מהחלטות קשות: “אנחנו דורשים מהלוחמים שלנו אומץ רב בשדה הקרב, מבקשים מהם להיכנס לאיזורים שמייצרים סכנה, זה סכנות מגוונות ואתגרים מבצעיים שלא נכתבו או נלמדו בשום בית ספר צבאי או בשום קורס מקצועי, והם עושים זאת.
"הם נכנסים למקומות האלה גם כשאין להם תמיד את הכישורים המתאימים, ומייצרים פתרונות במקומות שאף אחד לא לימד אותם מה הפתרון. הם מייצרים מציאות חדשה בשטח מול אתגרים שחלקם היו ידועים וחלקם אתגרים חדשים שאליהם הם נחשפים יום אחר יום.”
הוא מוסיף: “לעומת הכוח הצבאי, לעומת הלוחמים שלנו, שנכנסים למקומות ומתמודדים עם סיכוני חיים משמעותיים, הדרג המדיני שלנו מנהל את המלחמה באופן שנמנע מלקבל החלטות אמיצות. באופן שמנסה להימנע מסיכונים, ובאופן שבעצם לא מאפשר לסיים את המלחמה בניצחון על החמאס ובשחרור החטופים.”
בוסקילה הזהיר כי המצב הקיים מביא ליתרון מתמשך עבור חמאס: “המציאות כרגע בשטח היא כזאת שמאפשרת לחמאס שרידות ארוכה ומאפשרת לו להמשיך ולהילחם ולמתוח את המלחמה לעוד שנים ארוכות.”
הוא פירט שלושה מחדלים מרכזיים בהתנהלות בשטח: "אין תמרון משמעותי כרגע בכל הרצועה, לא בעוצמת האש, לא בכמות הסד”כ ולא בתנועה כפי שהיה בתחילת המלחמה. הדבר השני, אנחנו לא מניעים אוכלוסייה בצורה כזאת שמאפשרת לנו להפריד אותה מהחמאס, להעביר אותם מאיזור לאיזור, ולפעול באיזורים שלא פעלנו ולמעשה לבודד את ההשפעה של החמאס על האוכלוסיה.
"הדבר השלישי, אנחנו חוזרים ומכניסים את אותו הסיוע ההומניטרי וכל האמצעים הנוספים, ישירות לרצועת עזה, ישירות לחמאס ללא שום פיקוח באופן שמגשים את החמאס, מאפשר לו להשתמש בסיוע ההומניטרי כדי לכפות את הכוח שלו על האזרחים, ומי יודע, יכול להיות שאותו מחבל שזרק את המטען פנימה לתוך אותה פומה, למעשה לא היה לוחם חמאס בשבעה באוקטובר. אבל הוא נדרש לעשות את מה שעשה בתמורה לקבלת מזון או סיוע למשפחה שלו מהחמאס. ככה אנחנו בעצם מאפשרים לחמאס להמשיך להילחם ולשרוד ולגייס לשורותיו עוד ועוד לוחמים.”
בהמשך הוא התייחס גם לאילוצים החוקיים והמשפטיים שמוטלים על הצבא: “הממשלה מתמודדת עם מורכבות ואילוצים משפטיים רבים בכל מה שנוגע להפעלת האש ובכל מה שנוגע להפעלת הכוח ברחבי הרצועה וגם הפעלת מהלכים ופעילות אזרחית אל מול האוכלוסייה בהנעתה ובחלוקת המזון. אלו אילוצים משפטיים שלא מאפשרים הכרעה. אלו אילוצים משפטיים שמאריכים את המלחמה וגורמים לאבדות בקרב הלוחמים שלנו, בקרב אזרחים ואפילו בקרב העזתיים שסובלים את המלחמה לאורך זמן.”
על רקע זאת, הוא קרא לממשלה לפעול אחרת: “על הממשלה באמצעות הצבא ליצור מצב של התקדמות בשטח והפעלת כוח של גם הפעלת אש וגם ניהול אוכלוסיה, גם אם זה לא מתיישר או מתאים לתחבירים המשפטיים.”
בוסקילה הדגיש כי יש הבדל מהותי בין לחימה בצבא סדיר ללחימה מול טרור: “לחימה מול הטרור מחייבת מערכת עקרונות שונה, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם החוק הבין לאומי. שבעקרון החוקים הבין לאומיים נכתבו במצבי מלחמה שבין צבא לצבא, בין מדינה למדינה, אבל לא בין מדינה לבין ארגון טרור שמנצל גם את החוק וגם את האוכלוסייה לטובתו. בעוד החוקים לא מאפשרים לנו להילחם על זה שמכריע את הטרור ושומט ממנו את אותם יתרונות שהוא מנסה לנצל בחסות האוכלוסייה.”
לדבריו, המשך הציות המוחלט לחוק הבין-לאומי עלול להביא לתבוסה בשדה הקרב: “אם אנחנו נמשיך לפעול בצורה הזאת אין לי ספק שאנחנו ננצח, אנחנו ננצח כנראה ביום מין הימים בעימות המשפטי שישלח פרקליטים צבאיים וננצח בבית המשפט בהאג. אך אני בטוח שבאופן הזה אולי ננצח בבית המשפט בהאג אך בוודאי לא נצליח לנצח את הטרור.”
הוא סיכם בקריאה להכרעה: “מדינת ישראל והעומד בראשה צריכים לקבל החלטה קשה, אמיצה שיש בה גם סכנות. האם לפעול בצורה שונה, שמכריעה את הטרור ולא מותאמת לחוק הבין לאומי באופן מלא, ולא מתאימה לתחבירים של כל הפרקליטים הצבאיים, ותגרור אחריה ביקורת בין לאומית.
"ההחלטה צריכה להיות האם לקבל את הביקורת הבין לאומית פעם אחת ולהתמודד איתה, או להמשיך לפעול בדרך הזאת ולקבל את הביקורת הבין לאומית שמגיעה אלינו בכל מקרה. הביקורת ממשיכה ומושמעת כנגדנו גם כשאנחנו משתדלים לפעול על פי החוק הבין לאומי, ובעצם לשלם אותה בתשלומים. הניסוח הנכון יותר הוא האם אנחנו מוכנים לשלם את הביקורת הבין לאומית בגלל אי עמידה בכל החוקים הבין לאומיים ולשלם אותה פעם אחת או לשלם אותה בתשלומים.”
