מכאן דברים מתחילים להיות מעניינים. שכן בניגוד למס הקניה של רכב חדש שעומד על 83%, כלי רכב ביבוא אישי מחויבים במס גבוה יותר, 116% במקרה של כלים חדשים (עד שנתיים) המיובאים ממדינות עם הסכם סחר ו-131% ממדינות ללא הסכם סחר. בתחום האספנות המס נמוך יותר – 103% ממדינות עם הסכם סחר או 117% ממדינות ללא הסכם סחר. במכפלות של הסכום בפועל, בישראל, 14 האחוזים האלו יכולים להיות כמה אלפי שקלים במכונית זולה של 15 אלף דולר ועד עשרות אלפי שקלים במכונית יקרה יותר.
לכאורה הדברים פשוטים ונהירים, אדם המייבא מכונית המדינות עמן יש הסכם סחר, מציג מסמך המאשר את המוצא שלה על ידי תעודת מקור המכונה גם "מסמך העדפה". הדרישה הזו ברורה גם היא, על מנת להינות מהטבת המיסוי, על המיבא להוכיח שהוא זכאי לה.
אלא שבניגוד למכוניות חדשות יחסית, בהן קל יותר להשיג תיעוד על מקוריותן, או כאשר הן נרכשות מדילר או חברה שרשות המיסים מסתפקת גם בהצהרת המוכר על החשבונית, כל עוד הוא גוף מסחרי – בכל הקשור למכוניות האספנות, התחום בעייתי ביותר.
