פוסט תמים לכאורה שפרסמה מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב לתחבורה ובטיחות בדרכים, על המשך עבודות הרכבת הקלה ברחוב ארלוזורוב, חשף את הזעם הגואה של תושבי העיר כלפי פרויקט שנראה כמו סאגה אינסופית של סבל ותסכול.
"עדכון: רחוב ארלוזורוב נכנס לשלב עבודות הפיתוח! שמחה לעדכן שהעבודות ברחוב ארלוזרוב סיימו בימים אלה את שלב אינפרא 1 ונכנסות לשלב אינפרא 2 – של הנחת תשתיות חישמול ופיתוח רציפי התחנות", כתבה להבי בהתלהבות, והוסיפה כי העבודות "צפויות להסתיים ב-2028". כן, קראתם נכון – 2028, שלוש שנים נוספות של עבודות תשתית שכבר הפכו את חיי התושבים לבלתי נסבלים וזה עוד לפני העיכובים שאנחנו כבר מורגלים להם.
מה שלהבי ניסתה להציג כהתקדמות משמעותית, התושבים רואים כסחבת בלתי נסבלת. רון ברשתקי, תושב האזור, כתב בתגובה לפוסט: "הדבר היחיד שאתם עובדים עליו זה עלינו. גר באזור כבר 4 שנים ומרגיש כאילו הם סתם מוזיזים חול מצד לצד התקדמות של צב, כנ"ל בבן יהודה. רק לשם השוואה בלונדון לפני יותר מ-150 שנים הצליחו לבנות מטרו עצום, פה רכבת עילית ברחוב לוקח עשור והורס את העיר".
איתן שליו תהה בתסכול: "שלוש שנים נוספות עד שהקו הזה צפוי לפעול?! כמה זמן לוקח להתקין תשתיות על הקרקע ולשים מעליהן מסילה?! מי הפרוייקטור שאמר שייקח לזה עוד שלוש שנים??"
במקום לבחור בפתרון המקובל במטרופולינים מתקדמים בעולם – רכבת תחתית – בחרו מקבלי ההחלטות בפתרון זול יותר, אך בעל השלכות הרסניות על המרחב העירוני: רכבת קלה עילית. פתרון שלדברי המבקרים, לא רק שאינו עונה על הצרכים האמיתיים של העיר, אלא אף מחמיר את בעיות התנועה הקיימות.
אסף בי לא בחר במילים עדינות: "זה אסון שמחריב את העיר, זה לא איזה הישג שצריך לחגוג. זה היה צריך להיות רכבת תחתית, הרכבת העילית זוחלת והורגת התנועה של האוטובוסים. אנחנו רואים את זה כבר שנים בירושלים, ועכשיו אחרי שסגרו את אלנבי, בן יהודה, שדרות ירושלים ועוד חצי עיר – אנחנו רואים את זה פה. בכייה לדורות."
רון גילה הוסיף בביקורת נוקבת: "אחלה הדמיה, רק שבמציאות חירבו את כל האזור בשביל רכבת על-קרקעית שאפשר ללכת ברגל יותר מהר ממנה ושתעצור כל שני מטר בגלל הפגנה, הומלס מעולף או סתם טמבל עם קורקינט שהחליט שמגניב לנסוע על המסילה. יכלו לחפור את התוואי מתחת לקרקע כמו בכל מדינה נורמלית, אבל רצו לחסוך כסף ועל הדרך לנפף באג׳נדה עאלק ירוקה אז נתקענו עם כלי התחבורה המיותר הזה (שכמובן לא יזוז לשום מקום בעשור הנוכחי)".
אלכס ריילגוס אף הרחיק לכת וכתב: "רכבת עילית זו כזו טיפשות. מקווה שהאחראיים על הפרוייקט הזה ישבו הרבה שנים בכלא". בעוד שלהבי מתגאה בכך שהקו הסגול "יחבר את מרכז ת"א-יפו עם רשויות שכנות מבקעת אונו דרך מרכז העיר לגבעתיים ורמת-גן, וצפוי לשרת מעל 250,000 נוסעים ביום", התושבים מתלוננים על חוסר ההיגיון בתכנון המסלול. מיכל נועם הגיבה בלעג: "קו 'גאוני' תושבי רמת גן גבעתיים יסעו לאיכילוב דרך דרום תל אביב. וואו איזה קו יקח אותי שעה וחצי לאיכילוב… הרסתם את המרכז!"
השאלה הגדולה שמרחפת באוויר היא – האם מדובר בטעות היסטורית שתלווה את תל אביב לדורות? עיר שבמקום להשקיע בפתרון אמיתי וארוך טווח, בחרה בפתרון חלקי, פוגעני ובלתי מספק.
בינתיים, הזעם של התושבים ממשיך לגאות, ונראה כי העבודות שאמורות להימשך עוד שנים רבות רק יגבירו את התסכול והכעס. יובלי רבי סיכמה בכאב: "חיינו אינם חיים והעיקר שאת חוגגת את מה שנראה לנו התושבים כבולמוס של החלטות בלתי מתוכללות שהופכות את היום יום שלנו בתל אביב לגהינום של פקקים ואת העיר שפעם אהבנו כל כך לשנואה."
גדי מונז, תושב נוסף, הוסיף: "כהונתך תזכר בתולדות תל אביב לדיראון. גם אם כל הפרויקטים חיוניים – ביצועם מראה זלזול עמוק בתושבי תל אביב ואיכות חייהם. נזכיר רק את התחבורה הציבורית וחניקתה. את המשאיות הכפולות העוברות ברחובות הצרים. את גזילת מקומות החניה לטובתן של הקבלנים והרכבים הפרטיים של העובדים את התחבורה הציבורית העלובה שעדיפותה נמוכה משבילי האופניים. והרשימה ארוכה."
רק הזמן יגיד אם הפרויקט השאפתני יצדיק בסופו של דבר את המחיר הכבד שמשלמים תושבי העיר במשך שנים ארוכות, או שמא ייזכר כטעות תכנונית היסטורית שהייתה יכולה להימנע.
