גם מבט בתפריט לא מעורר תחושת חוסר, כמו שמרגישים לא מעט מול תפריטים כאלה. הוא מושתת על דגים וירקות ויש בו לא מעט מנות מעוררות חשק. התחלנו עם לחם (32 שקלים), גספצ'ו עגבניות (64) וחמוסטה ים (88).
הלחם – למעשה חלת בריוש, מצופה דוחן ופרג, 180 מעלות מלחמי המחמצת הנוטים לחום, עם קרום קשה המוגשים בדרך כלל במסעדות- היה אוורירי וטוב. לצדו הוגשה חמאה ומעט מדי פלפלים כבושים וזיתים.
במנת הגספצ'ו שולבו גם ברוסקטה, סלסה אפרסק צלוי ושאלוט. המרק היה לא גדול, עשוי כהלכה וטעים בהחלט אבל ללא ייחוד או חותם כלשהו של העומד מאחוריו. אין טענות אבל במקום כזה ומשף כזה מצפים ליותר.
אי אפשר להגיד את אותו הדבר על מנת החמוסטה. הייתה בה קובה אחת גדולה, עגולה ושטוחה, עטופה בבצק דקיק, במרק עם מלית דג בתוכה. קודם כל, זו הייתה מנה טעימה מאוד. הבצק דייק, בתערובת הדג הייתה עוצמה בלי לסחוב לחריף או לטעמים עזים מדי, במרק היו חמצמצות עדינה וטובה וגם עומק. להבדיל מהמנה הקודמת, כאן כן נחשף בבירור השף, עם רעיונאות מצוינת, יד והקפדה רבה. מנה טובה מאוד.
