התחלנו עם יאם וואן סאן (61 שקלים) ולא גאיי יאנג (67).
יאם וואן סאן הוא סלט קר מבוסס אטריות שעועית. בחרנו בוורסיה משולבת נתחי עוף, לצד עגבניות שרי, בצל משני סוגים, מיני פטריות, סלרי וכוסברה בתיבול תאילנדי אלמנטרי מבוסס פיש סוס, סריראצ'ה, שמן שומשום, לימון, סוכר דקלים וצ'ילי.
מנות מהסוג הזה, בסיסיות לגמרי, קמות ונופלות על היד המתבלת. זו שבמנה שלנו הייתה גסה למדי, לא חיברה נכון את רכיבי הרוטב והביאה לסלט מתוק מדי, עם עודפי פיש סוס, שהרגיש גס במיוחד בחיך, נטול טאץ'. הוא גם היה קטן.
לאפ גאיי יאנג היא מנת עוף קצוץ עשוי בגריל, שאליה מתחברים בצל ירוק ובצל סגול, כוסברה ונענע ואורז קלוי, עם קפיר ליים, מיץ לימון, פיש סוס, תמרינדי ושאטה.
גם כאן הרגיש התיבול כמו בלגן גדול שלא עשה שכל בחיך. זה היה אמנם מתוק פחות מהסלט הקודם ובסך הכול גרוע פחות ממנו, אבל רחוק מאוד מלהיות טוב, וגם לא בינוני.
יותר מהכול, הרגישו שתי הראשונות האלו כמו אוכל תאילנדי של קניונים, להבדיל ממסעדה תאילנדית או מזללה ראויה.
