בעקבות הפרסום לפני מספר ימים כי יצחק תשובה, בעל השליטה החדש בישראכרט, הציע למנכ"ל בנק מזרחי טפחות משה לארי את תפקיד מנכ"ל ישראכרט, התעוררה סערה חדשה-ישנה בעולם הפיננסים והבנקאות בישראל.
לפי הפרסום של יהודה שרוני, עלות השכר שהוצעה ללארי עומדת על כ־10 מיליון שקל בשנה, פי שלושה מעלות העסקתו כיום, ובנוסף הוא גם יזכה לקבל אופציות – כך על פי ההערכות במערכת הבנקאית.
נכון לעכשיו עדיין לא ברור אם לארי יבחר לסרב ולהמשיך כמנכ"ל הבנק השלישי בגודלו, אך זה לא יהיה ממניעים כלכליים – גם אם במזרחי טפחות ירצו להציע לו העלאה בשכר בכדי לשכנע אותו להישאר, הדבר אסור על פי חוק.
חוק הגבלת שכר הבכירים, או בשמו הרשמי "חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים", הוא חוק שעבר ב-2016 בעקבות מחאה ציבורית על גובה השכר במערכת הבנקאית והפנסיונית, וקובע תקרה לשכר הבכירים בגופים שמנהלים כספי ציבור – כלומר בנקים, חברות ביטוח, וגופים מוסדיים. לפי החוק, שכרו של נושא משרה לא יעלה על פי 35 מהשכר הנמוך ביותר באותו ארגון, ועבור תגמול שגבוה מ-2.5 מיליון בשנה יש צורך באישורים מיוחדים.
מטרת החוק הייתה למנוע חמדנות מופרזת של מנהלים בכירים ולהחזיר לציבור את תחושת האמון כלפי המוסדות שמנהלים את כספו, אבל בפועל מה שהוא עשה זה פשוט לגרום למערכת הבנקאית להפסיד את הטאלנטים שלה.
גופים פיננסיים שאינם נחשבים "מוסדיים" כמו ישראכרט מיודעתנו, אבל גם מקס, קארד-קום ואחרים אינם כפופים לחוק הזה – ולכן הם יכולים להציע לבכירים שכר בלתי מוגבל, כולל בונוסים ואופציות, ו"לגנוב" בכירים מהמגזר הבנקאי שם שכרם מוגבל.
כך למשל, רק בשבוע שעבר דווח כי דפנה לנדאו, לשעבר ראש מערך הנדל"ן בבנק לאומי, פרשה לטובת ניהול מיזם הנדל"ן מרתון מימון בשותפות עם ישראכרט, ואתמול פורסם כי גם אורי יוניסי, חבר ההנהלה ומנהל פעילות המשכנתאות בבנק לאומי, פרש ולפי ההערכות הוא בדרך להצטרפות למיזם מימון פרטי. ויש עוד ועוד דוגמאות של "בריחת מוחות", כשמי שנפגע מכך הוא הציבור הרחב שהמפגש העיקרי שלו עם המערכת הפיננסית מתנהל מול הבנקים המתרוקנים.
גם בתחום ההשקעות מי שנפגע מכך הם בסופו של דבר הלקוחות, כאשר מנהלי השקעות מצליחים עוזבים את בתי ההשקעות המוסדיים ואת תקרות השכר שלהם – או כדי לעבור לשוק הפרטי, או כדי לחזור ולעבוד עבור אותו בית השקעות עצמו רק שהפעם כנגד קבלה ועל חשבון הלקוחות.
הסיבה לכך היא ששכר הבכירים באותם בתי השקעות אמנם מוגבל, אך למנהלי תיקים חיצוניים הם יכולים לשלם סכומים גבוהים פי כמה וכמה – ואפילו להגיש את החשבונית ללקוח. שכן, בניגוד לשכר העובדים שמגולם בדמי הניהול הקבועים, התשלום למנהלי תיקים חיצוניים נחשב כהוצאה על ניהול השקעות ונגבה בנפרד מקרן ההשתלמות או הפנסיה שלנו.
בין אם תענה בחיוב או בשלילה, ההצעה של תשובה ללארי ממחישה שוב את העיוות שהחוק יצר ואת הצורך לשנות אותו. המצב כיום, כשכל חברת אשראי או גוף שמתמחה במימון יכול להציע סכומי עתק למנהלים מוכשרים ולמשוך אותם אליה, במקום שהם יישארו בתוך המערכת הבנקאית וישפרו את חייהם של קהל לקוחות רחב בהרבה, פוגע לא רק באותם מנהלים אלא גם בנו – הלקוחות שלהם.
עוד לא יבשה הדיו על האישור שניתן לקבוצת דלק של יצחק תשובה לרכוש את השליטה בישראכרט – וכבר נערמים סימני השאלה. האם מדובר במהלך עסקי מבריק שימנף את חברת כרטיסי האשראי הוותיקה לעידן חדש, או שמא בצעד שמעורר חשש ציבורי עמוק ועתירות לבג"ץ?
לאורך השנים בנה יצחק תשובה מוניטין של יזם שאפתן שמוכן להיכנס לכל זירה עסקית – נדל"ן, אנרגיה, תקשורת. אחרי התספורת שביצע בדלק נדל"ן, הוא הצהיר שיחזור להתמקד בתחום האנרגיה – ואכן, בעזרת עידן וולס ויוסי אבו, ניווט תשובה את קבוצת דלק להצלחה כלכלית מחודשת. אבל כעת הוא פונה לזירה חדשה – הפיננסים.
תשובה רכש את השליטה בישראכרט, חברת כרטיסי האשראי הגדולה בישראל במונחי הכנסות (3.24 מיליארד שקל ב-2024), אך החלשה ביותר בשורה התחתונה (רווח של 264 מיליון שקל בלבד). החברה נחשבת למועמדת מובילה לקבלת רישיון לבנק רזה בעתיד, ונמצאת בעיצומה של תכנית התייעלות וחדשנות טכנולוגית.
לא חלפו ימים מאז השלמת העסקה, וכבר נודע שתשובה פנה למשה לארי, מנכ"ל בנק מזרחי טפחות – אחד הבנקאים המצליחים בארץ – והציע לו לעבור לנהל את ישראכרט. ההצעה כללה שכר שלפי ההערכות גבוה פי שלושה משכרו הנוכחי, ונשענה על יתרון רגולטורי שמאפשר לחברות כמו ישראכרט לשלם לבכירים שכר שאסור לבנקים להציע.
התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ בדרישה לבטל את אישור הרגולטור למכירה, בטענה שמדובר באדם עם עבר של תספורות חוב, מוניטין עסקי בעייתי, וספקות בנוגע לניקיון כפיו. בעתירה נכתב: "שוב ושוב נאלצו נושיו לעמוד מול שוקת שבורה… אין זה סביר להעניק לאדם כזה היתר שליטה בגוף פיננסי". בג"ץ טרם הכריע.
גם הדיבידנד המיוחד שחילקה ישראכרט במקביל לעסקה – ולא למימון הרכישה, לטענתה – עורר מחלוקת חריפה והפך לנקודת חיכוך נוספת בין הציבור, המחוקק והרגולטור.
המבחן האמיתי עוד לפנינו
הרכישה אמנם הושלמה, אך הדרך לשיקום תדמיתה של ישראכרט – ושל תשובה עצמו – רק מתחילה. מולו עומדים מתחרים חזקים (כמו ויזה כאל שתימכר בקרוב) וספקנות ציבורית גוברת. אם בכוונתו של תשובה להפוך את ישראכרט לבנק העתידי שלו – יהיה עליו לשכנע לא רק את שוק ההון, אלא גם את הציבור, את בג"ץ, ואת בנק ישראל שהוא השתנה.
בינתיים, כפי שזה נראה, כולם שמו עליו זכוכית מגדלת.
