"חודשים של הטפות, תחילה על מערכת היחסים עצמה ומהר מאוד על פוליטיקה, על ביביזם ורל"ביזם, על טובים ורעים. את הלוח שהיה תלוי על קיר המשרד שלי הוא עיטר בסכום הגירעון שאביו של בן זוגי אחראי לו. עם הזמן מצאתי את עצמי נדרשת להישאר תורנית בימי כיף מחלקתיים, קיבלתי הערות סביב יציאה למילואים וכבר לא הייתי ראויה לשלום ממנו כשאני מגיעה למשרד", המשיכה ושיתפה.
היחס הקשה שקיבלה לטענתה, הוא מה שהוביל אותה לעשות את השינוי בחייה, ולהתחיל להתעניין בפוליטיקה: "התסכול מחציית הגבולות היה כאין וכאפס לעומת התסכול מהבורות הפוליטית שלי, שגבר בכל פעם שהטיח בי דברים ולא יכולתי לענות, פשוט כי לא ידעתי", והוסיפה: "אז התחלתי ללמוד… כל מה שעמד לנגד עיני זה להיות מסוגלת לנהל דיון ענייני, מעמיק, מנומק. להפסיק להיות הבחורה הקטנה ששותקת כשמטיחים בה האשמות".
לאחר שנה בשירות, בר החליטה להתלונן על אותו אחראי, אך לטענתה התלונה לא הובילה לשינוי, והיא תקפה את שירות הביטחון: "שנה אחר כך, כשכבר אזרתי אומץ והעזתי להתלונן, נוכחתי לגלות שהריקבון הערכי והמוסרי אינו מנת חלקו הבלעדית של אותו מנהל – ההתנהלות של הארגון כולו הייתה מחפירה לא פחות, את פרטיה אחסוך. החלטתי לקבול כנגד אותו מנהל אצל מבקר השירות. חודשים מאוחר יותר יתקשר לעדכן אותי שהאירוע יסתכם (רק) בנזיפה לתיקו האישי".
