מהממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו באזור, ניתן ללמוד על תרבות יין ענפה. באתר חאג'י פירוז טפה (Hajji Firuz Tepe), הנמצא בצפון-מערב איראן, התגלו כדי חרס בני יותר מ-7,000 שנה עם שאריות חומרים המעידים על התססה של ענבים.
בתוך הכדים, נמצאו גם שרידי שרף של עץ אלת המסטיק, ששימש, ככל הנראה, לשימור היין, ממש כפי שעשו היוונים מאות שנים אחר כך.
באתר אחר מדרום-מערב להרי זגרוס, נמצאו גיתות, תעלות ניקוז וכלי אגירה גדולים. על פי החוקרים, מדובר במערכת ייצור יין של ממש, מה שמעיד על כך ששתיית יין לא הייתה רק נחלת האליטות, אלא מנהג רווח שזכה למסגרות טכנולוגיות מתקדמות יחסית לתקופה.
היין הפרסי היה גם מוצר סחר מובהק. עדויות ממצרים וממסופוטמיה מצביעות על הובלה של יין מאזורי פרס לעבר הסהר הפורה.
יש אף השערות שליין הפרסי הייתה השפעה ישירה על תרבויות היין של יוון ורומא דווקא בהקשרים הפולחניים והפואטיים שנשזרו סביבו.
