יותר מ־40 אלף תביעות נזק כבר הוגשו לקרן הפיצויים – וענף הזכוכית נערך לעומס חסר תקדים. מטחי הטילים האיראניים שפגעו בישראל במערכה מול איראן במבבצע "עם כלביא" הובילו לנזקים בגודל חסר תקדים בבתים פרטיים, בבניינים ובמבנים ציבוריים, במיוחד כתוצאה מהדף הפיצוצים שגרם להרס ברדיוס נרחב.
לפי רשות המסים, נכון לעדכון אחרון משבוע שעבר (רביעי), מאז תחילת המלחמה הוגשו יותר מ־41,000 תביעות לקרן הפיצויים של מס רכוש, מתוכן כ־33,000 תביעות על נזק למבנה, הרשות מדווחת כי עוד אלפי מבנים שניזוקו טרם דווחו.
״בחודש האחרון הכפלנו את רמות המלאי לרמות שלא ידענו כבר שנים”, סיפר מנכ”ל פניציה, מאיר פרץ. “אנחנו נמצאים על סף 8,000 טון זכוכית, כולל אונייה שהגיעה מרוסיה עם 2,800 טון. יש לנו מענה מלא לגל השיפוצים הראשון, אבל החסם הגדול צפוי להיות בכוח האדם".
מאז סגירת מפעל פניציה בשנת 2020, ישראל הפכה תלויה לחלוטין בייבוא זכוכית. לנוכח נזקי המלחמה הנרחבים שנגרמו למבנים בצפון ובמרכז הארץ, הענף חווה גל חסר תקדים של ביקושים, אך גם חששות כבדים מיכולת מענה מוגבלת – לא בגלל מחסור בזכוכית, אלא בשל מחסור חמור בעובדים בתחום עיבוד והתקנת החלונות.
מה קרה לפניציה?
״פניציה, שהייתה היצרנית היחידה בארץ לזכוכית שטוחה, סגרה את קו הייצור ב-2020 בשל משבר הקורונה, חוסר תמיכה ממשלתית ומחסור בעובדים. מאז הפכה לחברת ייבוא בלבד, מרבית הסחורה מגיעה מסין, רוסיה ואירופה. הסגירה הייתה זו בכייה לדורות. עלות פתיחה של מפעל כזה בארץ נושקת ל-500 מיליון דולר ואף אחד לא ייקח את הסיכון. אם היינו מחזיקים עוד קצת, היינו מרוויחים בגדול. מאז הסגירה מחירי הזכוכית עלו ב-50%, ובימי שיא אפילו ב-100%”, אמר פרץ.
מתקפת הטילים מאיראן הציפה צורך מיידי בשיפוץ מאות בניינים שנפגעו, בנוסף לגל שיפוצים מתמשך מהמלחמה בדרום ובצפון. פניציה מדווחת על קפיצה חדה בהזמנות, גם מצד לקוחות קטנים שמצטיידים בכמויות חריגות, וגם מצד חברות גדולות שמשריינות מלאי מראש. ״כל יום נכנסות עוד מכולות. קנינו זכוכית מכל הסוגים והגדלים. הגל הראשון של הבניינים שנפגעו קל יקבל מענה מיידי. הבניינים שנפגעו קשה יעברו קודם תהליך שיפוץ, ורק אחר כך יגיע שלב הזכוכית והאלומיניום".
למרות המלאים, פרץ הזהיר שהאיום המרכזי הוא מחסור חריף בעובדים בענף עיבוד הזכוכית. רוב העובדים מגיעים מהרשות הפלסטינית וכניסתם מושפעת ישירות מהמצב הביטחוני. ״אנחנו בשרשרת התחתונה, מספקים פלטות זכוכית. משם זה הולך לעיבוד, ליטוש, חיתוך והרכבה. בלי כוח אדם הכול נתקע. כבר עכשיו יש לחץ על מעבדים שלא מצליחים לגייס עובדים מיומנים. זו מיומנות שקשה מאוד ללמד".
בשלב הזה אין עלייה במחיר חומרי הגלם עצמם, אבל פרץ הזהיר שהצרכן הסופי ישלם יותר, “בגלל ניצול המצב מצד בעלי מקצוע. אנחנו שומעים על עליות של עשרות אחוזים מצד מתקיני אלומיניום. זו הזדמנות למדינה להתערב ולפקח".
מצד אחד, המדינה ביטלה את המכסים על זכוכית, מה שסייע להוזיל מחירים וליצור תחרות. מצד שני, פרץ טען שזה בא על חשבון המעבדים המקומיים. ״נכנסות לארץ זכוכיות מעובדות מוכנות, בעיקר מטורקיה וסין, שנמכרות בזול ומוחקות את התעשייה המקומית. היבואנים נהנים ממרווח רווח עצום, אבל הצרכן הסופי לא רואה מזה כלום. המדינה חייבת להגן על היצרן המקומי, לא רק לפטור ממכס".
ומה אם יהיה מצור ימי?
"אם חלילה נמל חיפה יושבת אנחנו נהיה בבעיה חמורה. הכמויות שניתן להביא דרך מצרים מוגבלות מאוד. ישראל היא כיום מדינת אי מבחינת זכוכית. אנחנו תלויים בייבוא. רק פניציה מביאה אוניות עם זכוכית בתפזורת. אין ייצור מקומי בכלל״.
קובי זמיר, בעלים של TCK, יצרנית זכוכית ישראלית, מתאר את גודל האתגר איתו מתמודדת החברה שלו. "אני במקרה הייתי אתמול בחולון", הוא מספר. "הנזקים שנגרמו שם לתשתיות, לחלונות, למעקות – זה נזקים אדירים. ראינו את הנפילות בטלוויזיה, אבל זה לא משתווה למה שרואים בעיניים. זה פשוט ברדיוס אדיר ובכמויות אדירות".
לדבריו, מדובר בעומס כבד, במיוחד לאחר המלחמה בצפון הארץ בעקבות תקיפות חיזבאללה. "אנחנו עדיין מספקים המון זכוכיות לצפון, ועדיין מתמודדים עם ההשלכות של הנזקים שם. עכשיו, אחרי המלחמה מול איראן – אני לא זוכר שהיה דבר כזה. מדובר בכמויות עצומות של זכוכית, והכול דחוף. כולם רוצים לתקן, ומהר".
עובדים עד 23:00 – והביקוש רק עולה
לצד הביקוש ההולך וגדל, גם הלחץ על העובדים מורגש היטב. "אנחנו כל היום בטלפון, כל היום מתעסקים בהזמנות. הדרישה היא פשוט עצומה", הוא אומר. "למזלנו, החברה שלנו לא תלויה בעובדי שטחים – כל העובדים ישראלים, ויש לנו ממ"ד גדול ליד המפעל. כשיש אזעקה – כולם מתפנים לשם וממשיכים לעבוד".
זמיר מוסיף כי בחברה נאלצים לעבוד לעיתים עד שעות הלילה המאוחרות, ולעיתים שוקלים אף לעבור למשמרות לילה. "אנחנו עובדים לפעמים עד 23:00 בלילה, ואם לא תהיה ברירה – נעבור גם ללילות. זה לא תרחיש מופרך בכלל. הביקוש רק הולך וגובר".
לדבריו, עם סיום שנת הלימודים, החלה נהירה של מוסדות חינוך להזמנת תיקונים מיידיים. "עכשיו כשבתי הספר יוצאים לחופש, רוצים לנצל את ההזדמנות כדי לתקן. יש לי כבר הזמנות מספקים שמזמינים כמויות. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לעמוד בלחץ".
קריאה ברורה למדינה: "תורידו מסים, תעודדו ייצור מקומי"
לצד העומס בשטח, זמיר מביע תסכול מההתנהלות הכלכלית של המדינה. "הכי חשוב שהמדינה תגדיל ראש ותעזור לנו. עכשיו מדברים על הטלת מס על ייבוא אלומיניום – למה? מדובר בחומר גלם. למה לגבות מס על חומר גלם? כל התוצר של הזכוכית מוגמרת מגיע מטורקיה ומסין שמחרימים אותנו. אנחנו צריכים לדאוג לייצור המקומי ולא ליצרנים מחו"ל, במיוחד בזמנים כאלו".
