"מלתעות" והלאה: מה קרה לז'אנר שהתחיל את שוברי הקופות

לאורך העשורים, בזכות "מלתעות", כרישים הפכו לגיבורי תרבות. ב-2004 הם אפילו מוזגו עם גיבורי תרבות מאיימים אחרים: גנגסטרים. זה קרה בקומדיית האנימציה "תפוס ת'כריש" ("Shark Tale") מ-2004, בדיבובם של וויל סמית', רוברט דה נירו (כמובן) וג'ק בלאק, שבו דג תחמן מסתבך עם בוסים גדולים ומאיימים, כולל כמובן כריש. גם זו, בדרכה, אבולוציה של הדימוי הקולנועי של הכריש – לא רק טורף אלא גם מטאפורה, דמות קומית, לפעמים אפילו גיבור-טראגי.

אכן, הכריש הקולנועי עבר גלגולים – מאימה קיומית לפארודיה סוערת, ומשם חזרה לניסיון אמיתי להפחיד. הוא כבר לא רק טורף – הוא מראה. מראה למה שמפחיד אותנו: אובדן שליטה, טבע לא צפוי, או סתם בידוד עמוק בתוך מים קרים.

אבל הוא גם תזכורת שלפעמים, הפחד הכי אפקטיבי הוא דווקא הפשוט ביותר. הצליל הזה מתחת לפני השטח. שני תווים בלבד: דה-דם, דה-דם.