בימים אלה אנחנו עסוקים במסע שתדלנות לרצות את האמריקאים שיבטלו או לפחות יפחיתו חלק מהמכסים במלחמת הסחר. זה מזכיר סחר מכר בסגנון שוק הכרמל. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמור היה השבוע לצאת לארה"ב אבל נתניהו החליט משיקולים הפוליטיים לדחות את הנסיעה.
אפילו בכלכלה הפוליטיקה משחקת תפקיד. אחרי ההשפלה שהכין טראמפ לביבי לא היה טעם בהשפלה גם של שר אוצר עם אנגלית ה"גרדנמייזר" המתחרה רק עם האוקספורדית של אבא אבן. חוסר הבנת הנאמר עלול היה להוביל למסקנה שסמוטריץ' בכלל תומך בהעלאת מכסים.
נתניהו הסתפק בנייר העמדה שהוכן במהלך החג באוצר ובמשרד הכלכלה והורה ליועצו פרופ' אבי שמחון לרכז את הטיפול. מי שטס בכל זאת הוא הכלכלן הראשי שמואל אברמסון שממילא אמור היה לטוס לוושינגטון.
נייר העמדה מתמודד עם דרישות האמריקאים: טיפול בתעריפי הביטוח המוגזמים לטענת האמריקאים בעסקות סחר, הבטחה להרחבת הרפורמה מה שטוב לאירופה לגבי האמריקאים, חקיקה מקלה בייבוא מזון, הרחבת נגישות לרכש הביטחוני והקלה רגולטורית בפעילות עסקית דיגיטלית.
ישראל שואפת בתמורה להפחית את שיעורי המכס על תוצרת ישראלית בתקווה להיות המדינה היחידה יוצאת הדופן. לצורך זה יש צורך בסגירת פער של כ-4 מיליארד דולר (לא כולל יהלומים) במאזן הסחר כשהיקף הייצוא הסחורות כולו עומד על 14 מיליארד דולר.
הקורבן הראשון של מלחמת הסחר הם הסינים וזכייתם מכרז הקרונות בקו הכחול בירושלים. המדינה לא מאשרת הסכם למכירת 132 קרונות בהיקף 1.4 מיליארד שקל ותולה את זה בסיבות ביטחוניות למרות שהסיבה האמתית הם האמריקאים. החברה הסינית CRRC מציעה לבצע את העסקה באמצעות חברה בת אמריקאית אבל זה לא יקרה. המפעילות דניה סיבוס וקואופרטיב דן יתקשו למצוא ספק חדש וללא ספק פתיחת הקו תדחה.
צמצום מאזן הסחר אפשרי דרך הקדמת רכישת מטוסי בואינג מארה"ב על ידי אל על. מה הפיצוי שתקבל אל על מהמדינה בתמורה והאם התנהלות רכש לא עניינית לא תעורר בעיות מצד בעלי מניותיה.
