איך שלא יעטפו את הביקור האחרון של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן, לא יצליחו להסתיר את הכישלון הצורב והכואב שמלווה את הממשלה הנוכחית בכל מה שקשור לניהול המלחמה מול חמאס ברצועת עזה. מדובר במלחמה שהפכה מ"ניצחון מוחלט" לכישלון מוחלט. עזה היא קללה שמלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה.
אולם לדאבון הלב, מתוך העם הנבחר והחכם הזה טרם קם והתייצב המנהיג החכם, השונה, שיחשוב קצת אחרת; שייתן מענה ראוי ונכון לסינדרום הזה, שגבה וממשיך לגבות מעם ישראל מחיר דמים יקר.
בשעה ששורות אלה נכתבות, ועוד רב הנסתר על הגלוי בכל מה שקשור להסכם המתגבש עם חמאס, דבר אחד ברור: גם בסבב הארוך והנורא הזה מול ארגון הטרור – הובסנו קשות. זה בא לביטוי באופן ברור וגלוי לכל עין, כעובדה – גם נפסיק את הלחימה לפני חיסול החמאסניק האחרון, גם ניסוג מרצועת עזה, וגם נחזיר את אונר"א למרכז הבמה כמי שמספקת את הסיוע ההומניטרי לרצועה על כל המשתמע מכך.
ובעיקר, נבין באיחור רב, שהשבת החטופים נעשתה מאוחר מדי וששילמנו על כך מחיר דמים כבד מדי. כל זאת, כשברקע עדיין הקולות ההזויים שלא מפסיקים להדהד: "רק לחץ מסיבי על חמאס יוביל להשבת החטופים, יביא לכניעת חמאס".
לא ניתן להתעלם מהעובדה שכל זה נובע מכך שמדובר בממשלה הזויה ומשיחית, שהוליכה את צה"ל ואת המדינה למדיניות הרסנית וכואבת בכל מה שקשור למלחמה הזו מול חמאס. ממשלה שלא השכילה להבין שכדי להכריע ארגון טרור כמו חמאס, שהשתלט על עזה רבתי, וכדי לפגוע בו אנושות, חייבים לבצע שני מהלכים קריטיים.
הראשון הוא למנוע מחמאס באופן מוחלט שליטה בסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה ואמור להגיע למיליוני העזתים, בשעה שבפועל הוא נבזז על ידי חמאס ומהווה עבורו מקור שליטה ומחיה. בנושא זה הממשלה הזו נחלה כישלון צורב. חמאס נותר מי ששולט ומשתלט על הסיוע הזה, מה שמאפשר לו לשרוד ולהמשיך את המאבק למרות המחיר הכבד ששילם.
הנושא השני, שהפך לגורם המרכזי בכישלון הזה של הממשלה בניהול המאבק בחמאס, הוא היעדר יצירת אלטרנטיבה לחמאס – והכול בגלל שיקולים פוליטיים טהורים. הממשלה הזו התנגדה לכך שהרשות הפלסטינית תתפוס את מקומו של חמאס ברצועה, ובכך תהפוך אותו לכלי ריק. זאת אף על פי שידוע שלרשות יש תשתית "רדומה" די מבוססת ברצועת עזה, מהתקופה ששלטה שם.
תשתית זו, בשילוב של כוחות שיטור של הרשות עם כוחות נוספים – ובעזרת סיוע כספי סעודי, קטארי, אמריקאי ועוד לצד סיוע צבאי-משטרתי מצרי ואחרים – היו מציבים אלטרנטיבה מושלמת לחמאס ומנטרלים אותו מכל שליטה. בכך חמאס היה נאלץ להגיע להסכם שחרור החטופים מזמן. הבעיה הייתה ועודנה פוליטית – ועל זה אנחנו משלמים.
קשה לסכם את קללת עזה בלי להתייחס להתנהלות של צה"ל. מעבר למחדל שבעה באוקטובר, שעוד ידונו בו רבות בוועדת החקירה שתהיה חייבת לקום, עולה השאלה: הכיצד צה"ל, הצבא החכם הזה, לא למד ממלחמות עבר כמו מלחמת וייטנאם, לבנון ועוד, שמלחמה בין גרילה לצבא מסודר תסתיים תמיד בניצחון הגרילה? על כך תעיד ההיסטוריה.
כל בר דעת מבין שאין דרך שחמש אוגדות ינצחו באזור כזה עם מאות מנהרות וחורבות, שבו שורצים טרוריסטים חסרי תקווה, שאין להם דרך אחרת לשרוד חוץ מלהילחם על חייהם. מדובר בטרוריסטים צמאי דם, שמכירים את השטח מצוין, לומדים מהר מאוד את דפוסי ההתנהלות של כוחות צה"ל ברצועה, מסוגלים להפתיע אותם בכל מקום ובכל רגע ולגרום לאבדות רבות. זאת כפי שאכן קורה כמעט מדי יום. בצבא עמלו רבות על התורה של מלחמה נגד טרור. אולם לדאבון הלב, ברצועת עזה צה"ל פועל בניגוד לכל היגיון – והמחיר קשה מנשוא.
