"אתם העם היחיד בעולם״, אמר לי אחד מחבריי בעת שישבנו ביחד בבית קפה במערב הוליווד בלוס אנג׳לס, יום וחצי אחרי יריית הפתיחה סטייל מבצע מוקד מייד אין ששת הימים של מלחמת ישראל–איראן, ״אתם העם היחיד שהוא דמוקרטיה בכל הכוח בימים רגילים, ובמצבי חירום הופך לקוריאה הצפונית״.
אותו חבר הוא איש תקשורת אמריקאי שאני מכיר כבר הרבה שנים ובמקרה קבענו לשבת לקפה במסגרת הביקור שלי בלוס אנג׳לס, שלא תואם עם בנימין נתניהו והקבינט מבעוד מועד והפך מביקור קצר מועד לביקור שאינני יודע מתי ייגמר. עד כה, נכון לשעת כתיבת שורות אלו אני עלול למצוא את עצמי בטיסה חזרה במטוס תובלה צבאי כפי שדווח באחד מגופי התקשורת. או על ספינה של מנו ספנות, כפי שדווח בגוף תקשורת אחר. הכל על השולחן.
בכל אופן, זה לא משהו חדש אצלו. כבר שנה וחצי, מאז פתיחת מלחמת חרבות ברזל, שהוא אומר לי ש״התקשורת אצלכם היא לא באמת תקשורת. ההחלטה כמו זו של ערוצי החדשות שלכם לא לשדר שום דבר שנעשה מהצד השני בעזה היא החלטה ברוח לאומית ומתוך הבנה והסכמה של ערוצי התקשורת שלכם שהם חלק בלתי נפרד מהמורל הלאומי ותפקידם הוא לא לשדר חדשות אלא להיות להקת עידוד".
ואני נאלץ להסכים. כלל גופי התקשורת בישראל ללא יוצא מהכלל, ברגע שבו מתחיל אירוע לאומי מלחמתי, כאילו מותכים זה לזה. כל מה שנותר מהם הוא אנשים באולפן שאומרים אחד לשני בהתרגשות ש״זה דור הניצחון״ (תכלס דור הלוחמים של מלחמת יום העצמאות היה יותר טוב, וגם יותר איכותי ועם פחות הפרעות קשב וריכוז) וכל מיני פרצופים שמגיבים לכל תמונה מעט סמלית שרצה על המסך ושבה רואים אנשים במקלט או אנשים מחולצים בהריסות ב״זה העם שלנו, זה העם שלנו״.
רבותיי, האמת היא שהעם שלנו זה גם אנשים שהלכו יום אחרי 7 באוקטובר וגנבו כסף ותכשיטים מגופות של ישראלים שמתו במכוניותיהם בעודם מנסים להימלט מהזוועות שהחלו בפסטיבל נובה. יש כאלו ויש כאלו. הקביעות הנחרצות האלו מכל אולפן ש״זה העם המדהים שלנו״ וש״זה דור הניצחון״ זה לא נקרא תקשורת, זה נקרא עידוד.
מעבר לזה מפעים לראות איך מי שרק אתמול אמרו (בחדשות 12 ו־13) שנתניהו הוא השקרן הגדול ביותר בתולדות הפוליטיקה הישראלית, שמתעניין רק בעצמו ויכול ללמד את מקיאוולי שיעור או שניים, הפך פתאום באבחה אחת ובלי עוררין לאדם ישר שכל מה שהוא אומר אמת צרופה ויש ללכת אחרי מנהיגותו הדגולה.
אני לא אומר מה נכון, אני רק אומר שאם אתמול אמרתם שהאיש הזה הוא אדם רקוב ומנוון מוסרית שיעשה הכל רק בשביל ההישרדות הפוליטית שלו ובשם הבריחה מאחריות, מה קרה שזה פתאום נעלם? פתאום אף אחד לא מפקפק בשום דבר שהוא אומר? מי שאתמול אמרתם עליו שהוא צ׳מברליין לא יכול להפוך היום לצ׳רצ׳יל.
אני חלילה לא אומר שזה המקרה, אבל גם התקשורת בארה״ב נתקפה במנת יתר של פטריוטיות אחרי פיגועי התאומים ותמכה ללא עוררין במבצע לפירוק הנשק האטומי של סדאם חוסיין, שלא היה, ושילמה על כך ב־4,492 חיילים אמריקאים שחזרו בארונות ובמאות אלפי אזרחים הרוגים. איש לא ניסה לאתגר את תפיסת המחץ של ג׳ורג׳ בוש וקולין פאוול, שאמרו שיש בידם הוכחות להימצאות של נשק להשמדה המונית אצל משטר סדאם. כעבור כמה שנים טובות קיבלת את מצעד ההתנצלויות הגדול של אנשי המדיה האמריקאים. הווארד קורץ מה־CNN הרכין ראש ואמר ב־2013 שהתמיכה הבלתי מסויגת של המדיה בקמפיין הנשק הגרעיני של בוש וצ׳ייני היא לא פחות מהכישלון הגדול ביותר בתולדות המדיה המודרנית. אפילו ה"ניו יורק טיימס" פרסם התנצלות בפני קוראיו והודה שהלך מסנוור ואכל מה שהאכילו אותו ולא היה ביקורתי וקפדני מספיק כפי שהוא היה צריך להיות. יש עוד התנצלויות רבות ומפוארות. חפשו בגוגל הקרוב לביתכם.
אבל השקר הגדול המתגלגל והרוחש באולפנים כל הזמן הוא של מומחים לאיראן ששבים וטוענים בזו הלשון: ״רוב הציבור נגד המשטר האיראני של ח'מינאי״. באמת? על פי מה אתם אומרים את זה? ומדוע נראה לכם שיש בכלל אפשרות לסקור משהו באופן אמיתי במשטר רודני? (ברור שאי אפשר). האמת היא שכבר שנים מבלבלים לנו במוח עם כתבות על איזושהי רוח נעורים שבוקעת בעם האיראני והנה באה לה המהפכה ותעשו בוקינג למלון וטיסה בטהרן לעוד שבוע וחצי. ובכן, זה לא יקרה. רדו מזה. לא קרה לאחר כל כתבה בעשר השנים האחרונות שעלתה בכל אחד מהערוצים על הרחשים בעם האיראני שעוד שנייה עושה הפיכה (האמת הזאת תקפה גם לכתבות פנטזיה על עוד איזו מחאה המתחילה בעזה נגד חמאס).
החלומות האלו הם נחמדים ועושים כתבות מעניינות, אבל זה לא יקרה. זה חלילה לא אומר כמובן שהמשטר האיראני איננו משטר מזוויע ורודני, הוא בהחלט כן, אבל אנשים נוטים להסתנכרן ולהתמזג עם הרוחות המנשבות בשלטון ועם הקו הכללי בקלות רבה ובלי לשאול יותר מדי שאלות. זה לא חריג. גם רוב העם הגרמני היה בעד המשטר הנאצי, ואיש לא הפיל את היטלר מבפנים ולא החלה שום הפיכה מבפנים. אבל ראו כמה מהר ויפה התרגלו הגרמנים למשטר הדמוקרטי הליברלי אחרי נפילת היטלר. זה אותו העם שהסתגל להיטלר קודם. אנשים הם הרבה יותר אלסטיים ממה שנדמה לנו לפעמים.
לסיכום, לי יש רק כמה שאלות שאני לא מצליח למצוא להן תשובה: מדוע באופן קבוע התקשורת הישראלית מיישרת קו עם פעולות צבאיות ולא נשמע אף קול שונה? איך יוצא שבהישמע התנעה של שני מטוסי F16 וצו גיוס מילואים של מעל ל־20 אלף איש, פתאום כל העם כולו הופך ל״מדהים״ ו״מרגש״? במה הוא שונה מהעם שאתמול קיללתם? איך זה שמי שאמר אמש על נתניהו באולפן שהוא השקרן הגדול ביותר שסובל מהפרעה נרקיסיסטית קשה פתאום מצדיק את כל פעולותיו יום למחרת? למה אנחנו מאמינים כבר מעל עשור לסיפורי האגדות ולפולקלורים על הפיכה אזרחית איראנית שהנה עוד רגע מגיעה? משום שאנחנו קוראים כמה דברים שאיראנים גולים כתבו? מה חשבתם שאיראנים גולים יכתבו?
אולי זה משום שאתם ממש אוהבים סיפורים על איזה טוב וצדק שמבעבעים בקרב רוב האזרחים באיראן ויתפרצו ויתפוצצו יום אחד והמדינה תהפוך למדינת נשים בביקיני וגברים ליברליים בעד הומניות וזכויות בעלי חיים ולהט״ב ירקדו על משאיות במצעד גאווה בטהרן? למעשה הסיפור הוא שבעצם מאחורי הבורקות מסתתרות נשים פמיניסטיות עם ביקיני שמחכות ליום שבו הגאולה הליברלית תתחיל באיראן, זה הסיפור, נכון? יופי של סיפור.
