מיוחד – השתלטות העולם התחתון על החברה הערבית בישראל ומכת הרציחות שנתוניה המפחידים נוסקים בחודשים האחרונים ושוברים כל שיא, הופכים גם את עבודתם של אנשי הרווחה לבלתי נסבלת וכמעט בלתי אפשרית בכל הנוגע להצלת נפשות. מספר הקורבנות השנה כבר עולה על אלה שבכל השנה שעברה, וההשלכות החברתיות של התופעה כמעט שאינן מדוברות.
בריאיון גלוי לב ונוקב ל"מעריב", ביקשנו להסתכל למציאות הכואבת הזאת בעיניים בלי פילטרים ביחד עם עו"ס תגריד אבו דיבה, מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים בטורען.
"נשים מפחות יותר להתלונן על אלימות, עו"סיות מפחדות להתערב"
בכפר טורען לבדו, קהילה די חזקה של 16 אלף איש, נרצחו בחודשים האחרונים ארבעה בני אדם, שלושה מהם על רקע מאבק פוליטי בין משפחות, ובמקרה הרביעי הרקע עדיין לא ברור – כשחשוד ברצח עדיין עצור.
יש לאווירה של האלימות בין החמולות והארגונים בעולם התחתון השפעה על האלימות בתוך המשפחות גם כלפי נשים וילדים?
"ללא ספק. יש הרבה אמל"ח בבתים, וכל אלימות במשפחה הופכת למסוכנת יותר. המקרים שמגיעים אלינו קשים הרבה יותר. אישה שרוצה להתלונן על אלימות מבעלה תחשוב פעמיים אם הוא מעורב בעולם התחתון ואם יש לו נשק. זה מגביל גם את ההתערבות שלנו כי עובדות סוציאליות פשוט חוששות.
אנחנו 28 עו"סיות נשים ושני עו"סים גברים. הידיים שלנו כבולות מלהתערב באופן מקצועי כי גם אנחנו מרגישות מאוימות, גם פיזית כמו ירי לעבר בתים ורכבים של עו"סיות, וגם אני כמנהלת מרכז אלימות במשפחה לשעבר חוויתי מקרים כאלה. יש לנו שליחות ומוסר עבודה גבוה מאוד, אבל כשמרגישים פחד על המשפחות שלנו, קשה לעשות עבודת עומק".
"בן גביר אשם בהפקרה שלנו, בלי מדיניות אכיפה אגרסיבית לא נוכל לשקם"
אילו איומים חווית ואיך את רואה את חלקה של המשטרה בסיפור?
אבו דיבה חששה לפרט על האיומים כלפיה לבל יאונה רע ליקיריה, והדגישה: "אני מאשימה את הממשלה ואת השר לביטחון הפנים בן גביר. יש תחנת משטרה גדולה בכפר כנא השכן, ויש ירי על התחנה באופן קבוע. אני לא יכולה להגיד שאין לנו ממשק טוב ביום יום עם המשטרה, ואני מכירה גם שוטרים שמאוימים, אבל מי שאחראי על הביטחון הוא לא אנשי הרווחה או ההנהגה המקומית".
עוד אמרה: "מה שצריך זה טיפול שורש ברמה לאומית, להקצות כוח אדם, תכנית סדורה ותקציבים למשטרה כדי לבער את הנגע הזה של הנשק והעולם התחתון מהרחובות, כמו שהממשלה הקודמת התחילה לעשות. בכלים של רווחה אי אפשר לנצח את זה. זה מתחיל ממדיניות הממשלה והמשרד לביטחון פנים. אם תהיה אכיפה רצינית נוכל סוף סוף לעבוד ברצינות על חינוך, הסברה ומניעה. הגענו למצב כל כך נורא שזה תנאי שבלעדיו החברה הזאת לא תשתקם".
ואולי כמו שרבים בחברה היהודית חושבים, ולא רק בממשלה, זה בגלל עניין תרבותי שאי אפשר לפתור בכלים משטרתיים?
"אני גדלתי בחברה הערבית. פערים מסורתיים בין גברים לנשים היו חמורים יותר אז, מלחמות על השפעה וכוח בין משפחות במבנה החמולתי של החברה תמיד היו. אבל היה גם כבוד למשל למעמד הזקנים שהיו בוררים בסכסוכים, הנשק לא היה פתרון כי הוא לא היה בנמצא. גם אצלנו כבר פחות שומעים לזקני השבט, שמעמדם נחלש עם המודרנה".
היא המשיכה: "אבל כשהגברים שלנו נשארים מאחור ומופלים לרעה בקבלה לעבודה בעיקר, אז כל נער בסיכון יכול להפוך לחייל בארגון פשע כי הם ייתנו לו לכאורה משמעות, כבוד, מעמד. ואני לא אוכל להציל אותו, גם לא מערכת החינוך. את הנשק צריך לנקות מהרחובות פה ולעשות את זה כחלק ממדיניות מקיפה שתראה את הבחורים והנערים שלנו כשווי הזדמנויות בחינוך והשכלה ובתעסוקה. את הבעיות החברתיות תשאירו לנו לפתור – אבל קודם תחסלו את הנגע של העולם התחתון. שתקום פה ממשלה לאומית באמת, שתבין שזה סרטן שמחלחל גם לחברה היהודית ושזה אינטרס שלה לגדוע אותו".
