בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר עשר שנות מאסר על מרדכי ממן, בן 72 מאשקלון, שהורשע על פי הודאתו בקיום מגע עם סוכן חוץ וכניסה לשטח מדינת אויב ללא היתר. גזר הדין ניתן על רקע המלחמה המתמשכת בין ישראל לארגוני הטרור, ובפרט לנוכח המעורבות האיראנית הגוברת. ממן נפגש עם סוכני מודיעין איראנים בשטח איראן ודן עמם, בין היתר, בביצוע פעולות טרור בשטח ישראל – כך לפי כתב האישום והכרעת הדין.
הפרקליטות ביקשה להטיל על ממן עונש של 12 שנות מאסר בפועל, אולם בעקבות שיחות גישור בין נציגי הפרקליטות לבין סנגורו של ממן, עו”ד אייל בסרגליק, בהובלת נשיא בית המשפט, השופט בני שגיא – הושג הסדר טיעון במסגרתו נגזרו עליו 10 שנות מאסר. עו”ד בסרגליק טען בדיון כי בקשת הפרקליטות לעונש כה מחמיר היא “מגוחכת”.
עו"ד אייל בסרגליק, המייצג את מוטי ממן, מסר: "גזר הדין, בהתאם לכתב האישום המתוקן, חורג מכל פרופורציה של הענישה המקובלת לפי הפסיקה, שהיא בין חצי שנה לשלוש שנים. לא יעלה על הדעת שממן יישא על גבו את עונשם הצפוי של נאשמים אחרים שצפויים להישפט, שבניגוד אליו חשודים גם במעשי ריגול ובגידה חמורים (לכאורה)".
"אין מחלוקת על כך שממן הגיע לפגישה הראשונה למטרות עסקיות, וגם בפגישה השניה לא ידע שיופגש עם גורמים איראניים שאינם עסקיים, ולא הייתה לו ברירה אלא להמשיך בפגישה כי חשש לחייו. גם אין מחלוקת שבפועל לא עשה שום דבר מן הדברים שנתבקש. חבל שכל זה לא נלקח בחשבון, כמו גם העובדה שבמשך שנים רבות תרם וסייע למדינת ישראל, והיה נכון להמשיך לסייע גם כשנעצר. בכוונתנו לערער על גזר הדין".
הרשעתו של ממן הייתה הראשונה מסוגה מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, והיא מהווה נדבך ראשון בסדרה של כתבי אישום שהוגשו נגד אזרחים ישראלים בחשד למגעים עם סוכנים איראנים. לפי האישום, ממן נכנס פעמיים לאיראן והשתתף בשני מפגשים עם אנשי מודיעין איראנים, במהלכם דן עימם בין השאר באפשרות לפגוע בגורמים ישראלים, על רקע רצונו של משטר האייתוללות לנקום את חיסולו של איסמעיל הנייה בטהרן.
נשיא בית המשפט, השופט בני שגיא, הדגיש בגזר הדין את חומרת המעשים – במיוחד בעיתוי הרגיש של מלחמה. “מצאתי טעם רב לעיתוי העבירה, התנהלות המשטר האיראני, וכי לא ניתן לקבל שיתוף פעולה ולו עסקי עם האויב המשמעותי ביותר של מדינת ישראל שעה שחיילי צה”ל לוחמים בחזיתות רבות”, כתב שגיא. “גזר הדין צריך לשדר מסר ברור לתג העונשין לקיום קשרים אסורים עם חורשי רעתנו”.
השופט קבע כי למרות שהמעשים לא הבשילו ולא גרמו נזק ממשי, עצם קיומם – ובמיוחד העובדה שממן חזר למפגש שני מתוך מודעות מלאה למהותו – מצביעים על חומרה. “הנאשם לא יכול להסתתר בטיעון שפותה והובל. המפגש השני הוא קו פרשת המים… עצם הגעתו למפגש השני היא בידיעה שהמפגש יהיה ברוח המפגש הראשון. יש בכך ללמוד על התמדת הקשר הפסול גם אם היה זה ממניע כלכלי”.
השופט התייחס גם לדרישות הכספיות של ממן ולבקשה שהעביר לקבלת מכשיר טלפון לשם תקשורת עם הסוכנים. “אין מדובר במפגש אקראי אלא שני מפגשים בשטח האויבת הגדולה ביותר של מדינת ישראל, עם הצעות שככל שהיו באות לידי מימוש היו מובילות לפגיעה גדולה בביטחונה של המדינה”, כתב.
שגיא הבהיר כי “קשר פסול עם איראנים חמור בכל עיתוי, אך בעת מלחמה המעשה מקבל חומרת יתר”. לדבריו, אין חולק כי המשימות שממן התבקש לבצע נשאו “פוטנציאל פגיעה דרמטי, בהן התנקשות בבעלי תפקידים בכירים”.
עם זאת, השופט ציין בגזר הדין כי יש לתת משקל להודאתו של ממן, ולסיוע שהעניק לחיילים – בין היתר במהלך תקופת הלחימה. כמו כן הדגיש כי החמרת הענישה בעבירות מסוג זה צריכה להיעשות באופן הדרגתי.
