לא עוד אייטם גנרי: ההחמצה המבישה של אולפן שישי | מיקי לוין

שני סרטונים קשים של חמאס יצאו בימים האחרונים, האחרון יצא רגעים ספורים לפני כניסת השבת אמש, שניהם מטלטלים, כואבים בעצמות, שניהם אמורים לשבור כל אדם, שניהם אמורים להזעיק אותנו לרחובות. סרטון אחד של החטוף אביתר דוד, השני של רום ברסלבסקי. בסרטונים הם נראים כמו צל של בני אדם, גוססים. כחושים, סובלים, קולם חרישי, נואש. אלו סרטוני שואה של 2025, בלי צורך להכביר במילים. כי הם שם, בשבי חמאס, כחושים וסובלים ולא בגלל מחסור באוכל, אלא כי יש מי שבוחר למנוע מהם אוכל. בזמן שהם נלחמים על שארית מה שהם היו, מחבלי חמאס הנתעבים ממלאים צלחות בתוך המנהרות, בחגיגות של רשע.

הסרטון האחרון, של אביתר דוד, יצא רק שעה וחצי לפני שידור "אולפן שישי". והוא לא קיבל את המקום שהיה ראוי לו במהדורה. לא בכותרת, לא בעומק, לא בזמן המסך ולא באמירות עיתונאיות שיגרמו לכל אחד מאיתנו להרגיש אשם, וכן כולנו אשמים שלא לחצנו על הממשלה להגיע לעסקה בשלבים מוקדמים יותר כשהיו הזדמנויות. התחושה הקשה שלי כצופה, כעיתונאית, כאזרחית במדינה הזו היא של החמצה עיתונאית, מוסרית ואנושית. "אולפן שישי" הוא לא עוד אייטם, הוא המקום שבו אנחנו רגילים לראות את הסיפור האמיתי, את מה שמבעיר את הלב של המדינה. אתמול, זה לא קיבל מספיק זמן במה.

אילו הייתי יושבת באולפן הייתי דורשת ממשרד ההסברה, אה שכחתי שאין לנו כזה בימי מלחמה, אז פונה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הנואם הדגול, להפיץ את הסרטונים הקשים של החטופים בתקשורת הזרה, ולהודיע באנגלית הרהוטה שלו, שהרעב היחיד שמתרחש בעזה הוא הרעב של החטופים. ועד שהחטופים שלנו לא משוחררים אף גרגיר לא נכנס לעזה והמלחמה לא תיעצר, גם אם זה במחיר של חרם עולמי. והנה קיבלנו ברגע, הזדמנות להפוך את התמונה על פיה ולהשתמש בסרטונים עד כמה שקשים להסברה עולמית.

לצד הסרטונים הקשים תחושת התסכול הקשה שאין עסקה באופק. אז מה כן? זו השאלה שבאמת היינו צריכים לשמוע. אם אין עסקה, אז מה עושים? איפה האלטרנטיבות? איפה הדיון האסטרטגי באולפן, במקום לחפש אשמים ולהטיל אשמה על הממשלה שכולנו כבר יודעים שהיא כושלת, אולי הגיע הזמן שיביאו מומחים עם רעיונות יצירתיים? איפה הקולות שאומרים מה כן אפשר, מה כן נכון, מה כן חייבים לעשות?

הרמטכ"ל זמיר בדרך החוצה?

גם הרמטכ"ל החדש, האלוף אייל זמיר, שמונה לתפקידו על ידי הממשלה עצמה, וזכה לשבחים בידי נתניהו, "עת הזמיר", סופג בשבועות האחרונים מתקפות מהבית עם ספין מתוזמן, טפטופי הכפשה וקריצות לציבור כאילו הוא כבר "לא שלנו". באולפן שישי גרסו כי זמיר אפילו שוקל להתפטר כי הבין שהממשלה דורשת ממנו לעמוד בפרונט ולהיות הפרזנטור של הכישלונות של החלטות מדיניות ונראה שהספיק לו. האם כך נוהגים במפקד הצבא בזמן מלחמה? האם ייתכן שממשלה שמינתה את האדם היא זו שמערערת את מעמדו ברגע שאינו מהדהד את עמדותיה? שוב, חטופים מתחת לאדמה, והציבור כולו משווע ליציבות, אך דווקא את הרמטכ"ל מנסים לטלטל. אם זה לא מטריד, מה כן?

לשכת רה"מ נחשפת במלוא מערומיה

אמש באולפן הביא דני קושמרו ראיון ראשון עם פרקליטו של אלי פלדשטיין, שצייר תמונה מדאיגה, אפילו מסוכנת, של התנהלות ברמות הכי רגישות של ביטחון המדינה. מדבריו ניתן להסיק כי בלשכת ראש הממשלה, המקום הכי מסווג וחשוב במדינה מתנהלים כמו בסטה בשוק, יועצים בלי סיווג ביטחוני, חשיפת מסמכים רגישים לצרכים פוליטיים, שיתוף פעולה עם גורמים עוינים כמו קטאר, גורמים לא ברורים וחיצוניים שמשלמים משכורות ליועצים הכי קרובים של ראש ממשלה מכהן בישראל.

ואלי פלדשטיין? נראה שהושלך לגלגלים על ידי נתניהו ויועציו, רק כדי להגן על אוריך ושרוליק בפרשה, האנשים שמחזיקים בסודות הכי כמוסים של ראש הממשלה. ופלדשטיין נזנח על ידי נתניהו, כך משתמע כי אין לו מידע שעשוי לפגוע בראש הממשלה. הוא לוהק לתפקיד רק אחרי השבעה באוקטובר, וכשלא נדרש לו עוד שתיקתו, נדרש ממנו ראשו.

מה למדנו מכל הראיון הזה? שפלדשטיין הוא אולי הקורבן הזניח בתמונה הגדולה. לא האיש שמחזיק את הקלפים, אלא זה שאין לו יותר. ובינתיים, אלה שכן מחזיקים, זוכים להגנה מראש הממשלה ורעייתו וזוכים בהגנה של פרקליטם של הממשלה עמית חדד, עם ניגוד עניינים מובהק והתפספסה שאלה מתבקשת אמש בראיון, הכיצד ייתכן שהפרקליטות מאפשרת את אותו עורך דין עם ניגוד עניינים לייצג את כל הצדדים. לזה אולפן שישי לא הקדיש את העוצמה, המיקוד, העומק הראוי.

ואם מישהו באולפן שישי חשב שפרשת אלי פלדשטיין והראיון עם פרקליטו ירעידו את אמות הסיפים של הצופים, אז לא רק שזה לא קרה, זה כמעט התקבל כעניין שבשגרה. כי נראה שבממשלה הזו, ככל שאתה יותר מושחת, כך אתה יותר ראוי. פרשת "קטארגייט" היא רק עוד קו ברשימת פרשיות שהולכת ומתארכת.

יו"ר ועדת הכספים חנוך מילביצקי, שמונה לתפקיד מפתח למרות אישומים כבדים באונס; ח"כ טלי גוטליב, שחושפת זהות של עובד שב"כ ומסכנת את חייו תוך תיאוריות קונספירציה מופרכות, נקראת לחקירה ואינה מתייצבת; מאי גולן, יו"ר ועדת לקידום מעמד האישה ושוויון זכויות שנחשדת בעבירות מרמה והפרת אמונים; פרשת "היהלומים" נגד שרת התחבורה מירי רגב; רעיית רה"מ שרה נתניהו, שקראה להטרדת עדה; איתמר בן גביר, שמונע קידום מקצינה רק כי העזה להעיד במשפטי נתניהו ויועצים לנתניהו שמקבלים תשלומים מקטאר.

ובתוך כל זה שוב, קו ההגנה הקבוע: "רדיפה פוליטית", "היועמ"שית הלעומתית", "ציד מכשפות". ואז אמר גיא פלג את המשפט שמסכם הכל "אנחנו כבר לא רפובליקת בננות. אנחנו רפובליקה של בננות רקובות".

גיא פלג מביא הוכחה לסדר היום של הממשלה

ובתוך כל זה אני מוצאת שדווקא גיא פלג הפך לאחד הקולות הבודדים והאמיתיים שלא מפחדים לקרוא תיגר נגד השחיתות של הממשלה לא חוששים להגיד את האמת בלי למצמץ ובלי לחשוש שיתפרו לו איזה תיק מגוחך כדי להשתיקו. אם עד עכשיו התריע פלג שאנחנו בדרך לדיקטטורה, עכשיו הוא כבר פוסק שאנחנו בעיצומה של דיקטטורה, וזה קורה מול עינינו, ובקצב מהיר מהתחזיות.

פלג מסביר כי בזמן שחיילים נהרגים, 50 חטופים סובלים מתחת לאדמה, יוקר המחיה מרקיע שחקים והאנטישמיות בעולם גואה הממשלה עסוקה בעצמה. פלג להבדיל מרבים מיושבי האולפנים שמבקרים, בלי להביא אסמכתאות מגובות, לא הסתפק בביקורת והביא את סדר היום של ישיבת הממשלה ביום שני הקרוב, כדי להראות את האבסורד ולהוכיח את טענותיו שאנחנו בדיקטטורה.

"סדר יום של ממשלת צפון קוריאה דווקא בימים האלה של מלחמה", אמר פלג והבהיר: "סעיף ראשון אבטחת השליט ומשפחתו. וסעיף אחרון הדחת שומרת הסף אפילו ברפובליקת בננות אין סדר יום כזה, אנחנו רפובליקה של בננות רקובות. הממשלה עושה תרגיל מכוער ומסריח. בסעיף הראשון על אבטחת ראש הממשלה הם יתלוננו שהיועמ"שית מאפשרת את זה ולא מטפלת בזה ואז בסעיף האחרון יצביעו לפטר את היועמ"שית".

"תרגיל מסריח ומכוער", סיכם פלג והוסיף למען הסר ספק שלא יטענו שהוא חלילה וחס מעודד אלימות או את מעשיה של החשודה בניסיון רצח רה"מ: "שלא יחשבו שאני מקל ראש על האיום החמור של אישה חולה סופנית בת 70 שאמרה דברים כאלה לחברים שלה למחאה והחברים נזעקו ועדכנו את שירות הביטחון הכללי. בן גביר והמשטרה, לא עצרו את הגברת אפילו לדקה כי הבינו שהמסוכנות שלה היא אפס. חרף זאת הגישו נגדה כתב אישום חמור ובצדק. היועמ"שית היא שומרת הסף האחרונה ורוצים להדיח אותה כדי למנות שומר סף בובה שיאפשר לממשלה לעשות מה שהם רוצים".

עוד דיבר גיא פלג על "עבדי" הליכוד (השרים) שיעלו בדיון בשני על סעיף האבטחה ויאמרו עד כמה מערכת האכיפה מתירה את דמו של ראש הממשלה. ואז הטיח בהם: "אתם לא מתביישים? בזה הממשלה צריכה לעסוק בפתח הישיבה? מי שצריך לדון בביטחונם הם החטופים והם עשרות אלפי חיילי צה"ל, בביטחונם צריך לעסוק הם נלחמים חודשים על חודשים במלחמת שווא".

גיא פלג היחיד שהפך להיות קול בועט במהדורה, שאומר את האמת הכואבת והוא מטבל אותה בסרקזם כדי שהיא תעבור חלק בגרון. גיא פלג לא מפחד מהדיקטטורה, אלא הדיקטטורה צריכה לפחד ממנו. והלוואי ובשבוע הבא באולפן שישי, הוא לא יהיה לבד.