דמותו של השייח מנסור, בן 54, נותרה בגדר חידה על אף שהוא הבעלים של אחת מקבוצות הכדורגל המפורסמות בעולם, ובניו יורק טיימס תיארו אותו כמעין "זיקית" המצליחה להסוות את עצמה ברקע ולהישאר בצלם של האחים החזקים והבולטים יותר שלו.
ואולם, העיתון ציטט ריאיונות עם יותר מתריסר גורמים אמריקניים, אפריקניים וערבים, שבהם הוא מתואר כמי שנמצא בחוד החנית של המדיניות האגרסיבית של ארצו להרחיב את השפעתה ברחבי אפריקה והמזרח התיכון. במקומות כמו לוב, תימן וסודאן, הם אומרים, הוא הרעיף תפנוקים על הגנרלים ולשליטים סמכותניים כחלק ממאמץ רחב של האמירויות לרכוש נמלים ומינרלים אסטרטגיים, להתנגד לתנועות אסלאמיסטיות ולהפוך את מדינת המפרץ למעצמה אזורית משמעותית.
בעוד שאחיו, שליט האמירויות הנצי, השייח מוחמד בן זאיד, מנווט את המדיניות הזו, השייח מנסור יצר לעצמו בשקט תפקיד תומך רב עוצמה. הוא מחזק את "העוצמה הרכה" של ארצו דרך הכדורגל, תוך טיפוח קשרים עם מנהיגים חמושים בכמה מהמדינות השבריריות ביותר בעולם.
"הוא המתווך, המטפל, זה שנשלח למקומות ללא הרבה זוהר או פרסום, אבל שהם חשובים לאמירתים", אמר אנדרו מילר, דיפלומט אמריקני בכיר לשעבר. "זה נראה כתחום המומחיות שלו". לפחות שישה גורמים אחרים תיארו את השייח' מנסור באותו אופן.
