חבריו של עופר קלדרון מקבוצת הרכיבה "הדרדסים", פתחו עבורו בסוף השבוע קמפיין מימון המונים בשיתוף עמותת "להושיט יד", תחילה במטרה לגייס 1.5 מיליון שקל. יותר מ-16 אלף תורמים התגייסו למען קלדרון, ובתוך 48 סכום התרומה כבר עומד על 3.3 מיליון שקל, כשהיעד כבר עלה ל-3.5 מיליון.
הקמפיין נפתח תחת בכותרת "עופר רק רוצה לחזור לחיים", וקלדרון עצמו שיתף אותו בעמוד הפייסבוק שלו: "מאז שחזרתי כמעט ולא העליתי לכאן כלום, ומעולם לא דמיינתי שאכתוב פוסט כזה. אבל היום אני מבין שאין לי ברירה, יש דברים שחייבים לצאת ממני החוצה זה כבר הפך להיות חזק ממני ולא עוד. 484 ימים בשבי החמאס ועדיין לא חזרתי באמת לחיים. הבוקר של ה-7 באוקטובר הוא הרגע שבו החיים שלי התרסקו לרסיסים. מול העיניים שלי, כשאני פצוע ומדמם, מחבלי החמאס חטפו את שני הילדים שלי סהר בת ה-16 וארז, שהיה אז רק בן 12. ואז נגררתי לעזה, מושפל וחסר אונים. הרגע הזה, שבו ארז נתלש לי מן הידיים וסהר מובלת על אופנוע בין שני מחבלים, הוא סיוט שחוזר כל לילה ולא מרפה ממני. שאלות שאני שואל את עצמי ואני לא מצליח להתעלם מהם. איך נכשלתי כאבא? איך לא הצלחתי להגן עליהם?
"484 ימים של עינויים, של רעב, של מכות והשפלות. אבל שום דבר לא היה קשה כמו אי-הוודאות, שאולי הילדים והמשפחה שלי כבר לא בחיים, ושלעולם לא אוכל לומר להם כמה אני אוהב אותם. לתת לי את ההזדמנות לבקש מהם סליחה שלא הייתי שם למענם. יש רגע אחד בלתי נתפס שלא עוזב אותי לשנייה: המפגש עם הבת שלי, סהר, בשבי, שבועיים לפני ששחררו אותה אחרי 52 ימים. שמחתי כל כך לראות אותה, אך באותה נשימה הלב שלי נשבר לרסיסים. דמיינו איך הרגשתי כשלקחו אותה ממני שוב, איך הדמעות שלה וזעקותינו להישאר יחד נצרבו לי בנשמה. זה היה כאילו אני חי בתוך סרט אימה, כמו סיוט ששמעתי עליו רק מסיפורי השואה, שמפרידים ילדים מהורים. המבט שלה וקולות הבכי שלה מעורב בשלי רודפים אותי כל לילה, כאילו אני חווה את החטיפה מחדש, רק בצורה אכזרית וכואבת הרבה יותר".
