בשישי האחרון נחשפו הקלטות של ראש אמ"ן ב-7.10 אהרון חליוה. תוך רגע, כל המדינה התמלאה בפרשנים ופאנליסטים שדיברו על הקונספציות, על מי אשם, מי התקשר למי ומי ישן ואיפה, וכולם מתווכחים על האחריות. אבל בתוך ים המילים הרגשתי שחסר משהו מהותי: אף אחד לא מדבר על נקודת המבט המגדרית.
הרי מה בעצם שמענו? חבורה של גברים שמנתחת איך חבורה אחרת של גברים נעלה את עצמה בחשיבה צרה. אותה תרבות ארגונית סגורה, יהירה ו… גברית. ומה נשאר בחוץ? הקולות של הנשים. הקולות שהתריעו. הקולות שנדחקו לשוליים.
מחקרים מראים שנשים מביאות יותר גמישות מחשבתית, קשיבות ותשומת לב לפרטים קטנים, וגם יכולות מוכחות של ניהול סיכונים. אני לא אומרת שכל אישה הייתה משנה את ההיסטוריה של אוקטובר – זה פשטני. אבל ברור שככל שסביב שולחן קבלת ההחלטות יש גברים בלבד, עם אפס מודעות מגדרית וסוציאליזציה צבאית דומה, התוצאה היא חד־ממדית. זה לא רק עיוורון מגדרי – זו סכנה אסטרטגית.
הדוגמה הכי כואבת לכך היא ההתעלמות מהקולות של הנשים לאורך הדרך. תצפיתניות התריעו שוב ושוב, נגדת מוערכת ביחידת 8200 התריעה בעיקשות, קצינה צעירה ממנה גם התריעה אבל כלום. הכול הושתק ובזלזול. במילים אחרות: המערכת לא התייחסה למה שיכול היה להציל חיים.
גם השפה של חליוה עצמו חושפת תרבות רעילה. כשנשאל על השמועות אודות קרן פלס, השיב: "לא זיינתי את קרן פלס" – וחזר על המילה הזו פעמיים. זה לא עניין של פליטת פה – זו עדות לכך שבמערכת הזו נשים נתפסות כאובייקטים לשיח מיני, ולא כעמיתות מלאות ערך. אם כך מתבטא מי שעומד בראש המודיעין, האם מפתיע שקולות נשים אינם נשמעים?
בישראל רגילים לדבר על שוויון מגדרי בהקשר של "צדק חברתי" או "ייצוג הולם", אך נקודת מבט מודעת מגדר בניהול ובארגון היא לא "קישוט דמוקרטי" – היא משאב אסטרטגי. מודעות מגדרית במערכות ביטחוניות, פוליטיות ועסקיות מעלה את רמת החשיבה הביקורתית, מונעת נעילה מסוכנת על קונספציות ומייצרת מרחב לאפשרויות חדשות.
כשנדבר שוב על הכשלים שהובילו לאוקטובר, עלינו לשאול לא רק מה פספסנו אלא גם מי לא ישב.ה סביב שולחן קבלת ההחלטות. כל עוד מערכת הביטחון נשארת מועדון גברים סגור, אנחנו נשאר שבויים לא רק של קונספציות אלא גם של הפטריארכיה שמזינה אותן.
שוויון מגדרי הוא לא רק ערך חברתי. הוא המפתח למניעת המחדל הבא.
ד"ר אודליה דיין-גבאי היא מייסדת המרכז הישראלי לייעוץ מגדרי ומגוון חברתי
