כמעט כל נוסע מכיר את הרגע שבו לקראת נחיתה הדיילים מבקשים לקפל מגשים, לחגור חגורות וליישר את גב המושב. עבור רבים מדובר באי נוחות קלה בעיקר בטיסות צפופות, אבל מדובר באחת ההנחיות הקריטיות לשמירה על בטיחות הנוסעים בזמן אמת, במקרה חירום. גם אם המושב שלכם זז רק כמה סנטימטרים לאחור, יש לכך משמעות גדולה.
הנוסעים במטוסי הנוסעים המודרניים מקבלים כיום פחות ופחות מרווח תנועה. במושבי מחלקת תיירים, רוחב המושב הממוצע הצטמצם לכ־43 ס"מ בלבד, והטיה לאחור קוצצה בכמה סנטימטרים לעומת העבר. למרות זאת, גם תזוזה קלה של המושב יוצרת מכשול פוטנציאלי בתרחישי פינוי חירום. במקרה של עשן סמיך או פאניקה, כל שנייה קובעת, וכל חפץ או משענת זקופה חלקית עלולים לעכב את המעבר ולגרום להצטופפות מסוכנת.
מאז שנות השישים קובעת רשות התעופה הפדרלית האמריקנית שיכולת הפינוי של מטוס חייבת להתבצע תוך 90 שניות בלבד כדי שיעמוד בתקן הבטיחות. זמן זה נבדק בתנאים מבוקרים, לרוב עם משתתפים בריאים וזריזים, מה שגרם לטייסים ולדיילים לכנות זאת בציניות "מועדון האתלטים של בואינג". במציאות, טיסות כוללות תינוקות, קשישים ובעלי מוגבלויות וכל עיכוב, אפילו קל, יכול להיות קריטי.
המנגנון שמחזיק את המושב במצב זקוף הוא מערכת הידראולית בשם Hydrolok שמיוצרת מאז 1947 על ידי חברת P.L. Porter . המערכת אמנם פשוטה, אבל היא נחשבת אמינה במיוחד ומסוגלת לעמוד בכ־250 אלף מחזורי שימוש לאורך חיי המטוס, כך שבדרך כלל אין צורך להחליפה עד להוצאת מטוס מהשירות. לפני עשרות שנים, כשמטוסי נוסעים כללו כיסאות קש קלועים, הסטנדרטים היו שונים לחלוטין אך עם התפתחות המטוסים, גם הצורך במנגנוני נעילה יעילים נשאר.
היצרנים והרגולטורים בעולם שומרים בקנאות על סטנדרטי הבטיחות הקיימים. שינוי כלשהו בתהליך הבדיקה כמו השארת מושבים במצב שכיבה בעת פינוי עלול לחשוף את החברות לתביעות. הסיכוי שתזדקקו בפועל לפינוי חירום הוא נמוך מאוד, אבל בהיסטוריה התעופתית נרשמו מאז 1970 עשרות תאונות קטלניות בארצות הברית בלבד שבהן נדרשה פינוי מלא של נוסעים. בתרחיש כזה, כל שנייה חשובה, וכל סנטימטר פנוי במסדרון יכול להציל חיים. לכן, בפעם הבאה שיבקשו מכם ליישר את המושב לקראת נחיתה, זכרו שלא מדובר בגחמה אלא באמצעי בטיחות מוכח.
