"מעריב" שוחח עם אל”ם (מיל’) ד”ר משה אלעד, מזרחן ומרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי, בעקבות התפתחויות מדיניות-עולמיות שעלולות להוביל להכרזה חד-צדדית של הפלסטינים על מדינה כבר באוקטובר הקרוב.
״הפלסטינים באופוריה. פרשנים ומזרחנים טוענים שהצונאמי המדיני שלו ציפינו – בדרך. הכנס הבין לאומי שיתקיים בפריז ב-13 ביוני 2025 ביוזמת ‘פורום השלום של פריז’, והוועידה הבין לאומית של האו”ם שתתכנס בניו יורק ב-17 עד ה-20 ביוני, שתקרא ללא ספק להכרה במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל – הם ההתגייסות הבין לאומית הגדולה אי פעם לטובת העם הפלסטיני", אמר.
עד הוסיף: "ומי עומד מאחורי יוזמה זו – צרפת של עמנואל מקרון. איך שגלגל מתהפך. המדינה שהייתה בין הראשונות לחמש את ישראל בשנת 1956, שמא תוכחד על ידי מדינות ערב, מקדמת סיכונים לרעת ישראל".
״אין ספק שיוזם הכנס, מקרון, מנצל את חולשתה העכשווית של ישראל בהקשר הבין לאומי, שכן 147 מדינות קראו להכיר ‘בפלסטין עצמאית’ והוא מבקש לעלות כאן על גל הצלחה גם לשם האדרת שמו", ציין אלעד. "הכנס הצרפתי שיקדים את ועידת האו”ם, ושיכלול כמה מאות נציגים ערבים, יהודים ואחרים, נועד להבטיח שכמה שיותר מדינות יאותו להכיר בפלסטין כמדינה שתקום לצד ישראל, והציפייה מראשי המדינות תהיה שיעשו צעדים מעשיים כגון פתיחת שגרירות או קונסוליה בשטחי איו”ש".
אלעד ציין כי לקריאתו של מקרון יש גם משנה סדורה, לכאורה, הכוללת ארבעה תנאים להקמת המדינה הפלסטינית – אך לדבריו מדובר במהלך בעייתי ובעיקר פופוליסטי.
״אם לשפוט על פי קריאתו האחרונה של נשיא צרפת בביקורו בסינגפור, אפשר להבין כי הוא מצפה להקמת מדינה פלסטינית תחת 4 תנאים ברורים: פירוק חמאס, שחרור החטופים, רפורמה ברשות הפלסטינית והכרה בישראל. יש רבים בישראל הקונים את ‘הסחורה’ הזאת בעיניים עצומות", הסביר.
בנוגע לשאלת המניעים, טען אלעד כי מקרון מונע משיקולים פנימיים צרפתיים לא פחות מאשר שיקולים גאו-פוליטיים: ״ראשית, מדוע זהו דווקא מקרון העומד בראש יוזמה זאת, שגם סעודיה הצטרפה אליה כשושבינה? הלחץ הערבי-אסלאמי בצרפת נותן את אותותיו והרצון להחניף לאזרחיו הערבים והמוסלמים מציב את הנשיא הצרפתי בראש הפורום למען הפלסטינים שהופך באחרונה לבון טון".
עוד הוסיף: "מקרון גם מנסה לנצל את המלחמה בעזה ויקרא ליישום פתרון שתי המדינות וסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני ‘כדי לעצור את ההרג’, מטרה שאיש לא יתווכח עימו עליה. בין לבין הוא ידרוש גם את שחרור החטופים והמשך הסיוע ההומניטרי".
״לישראל יש סיבות רבות לתקוף את היוזמה. אם יגיע בכלל נציג רשמי כלשהו של ישראל לכנסים הללו, הוא ודאי יטען את הטענות הקלישאתיות ש’מדינה פלסטינית תיכון רק בהמשך למשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית’, וש’מדינה פלסטינית רגילה עלולה לסכן את ביטחון ישראל’, ומייד יהסו אותו באי הועידה בטענה ‘שישראל איננה מעונינת במשא ומתן’ שכן בשנים האחרונות היה נתק מוחלט בין הצדדים".
עוד אמר: "בהקשר זה כנראה ישמע הנציג הישראלי את השמות סמוטריץ’ ובן גביר כמעט כמספר הפעמים שמקרון יזכה לתשואות בעמידה. אני משוכנע שהנציג הזה יצטייד בעוד תחמושת נימוקים, שלמרבה הצער ובוודאות לא ישכנעו איש".
״הנציג יטען שלרשות הפלסטינית לא מגיע פרס, שכן היא ‘מחויבת להשמדת ישראל ולשימוש באלימות ובטרור להשגת מטרה זו’, והוא גם יזכיר שבשנים האחרונות ביצעו קציני הרשות הפלסטינית, הכוח הרשמי של המדינה הפלסטינית שבדרך, כעשרים פיגועי טרור נגד ישראלים. בהמשך לכך, יו”ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן יוזכר כמי שממשיך לתמוך כספית במשפחות מחבלים שנהרגו ובמשפחות אסירים שנשפטו בגין פשעי טרור".
הוא ציין: "אבל אין ספק שהפרטים ‘השוליים’ הללו לא יעניינו איש מהתומכים ביוזמה. הדבר מורגש מאוד. מדינות העולם רוצות לאפשר הקמת מדינה פלסטינית והן סבורות כי העיתוי כיום הוא אופטימלי".
בנושא של אופי הכנסים, טען אלעד כי מדובר במהלכים רגשיים וסמליים יותר מאשר רציונליים: ״מטבעם של כנסים כאלה שהם אינם עוסקים בפרטים אלא בכותרות. הייתי מציע להתבונן שוב ב’תוכנית המאה’ של טראמפ. הייתי קונה אותה כאן ועכשיו. היא משאירה בידינו שלושים אחוזים משטח הגדה, את ירושלים המזרחית, אוסרת על כניסת פליטים ואיננה קובעת את הגבולות הסופיים. היא אוסרת על הקמת צבא פלסטיני ומונעת אפשרות של שליטה פלסטינית במעברי הגבול".
לצד זאת הוסיף: "אם מותר להעריך, החלטות הכנסים בצרפת ובניו יורק תהיינה עוד יותר שטחיות, שכן הן לא תעסוקנה בארבע סוגיות הליבה: הפליטים, ירושלים, ההתנחלויות והגבולות. הן אפילו לא תשאפנה להגיע לרמת הרזולוציה של הסכמי אוסלו. ברם, המילים ‘מדינה פלסטינית’ יהדהדו שוב ושוב ובכך יהיה חידוש לעומת ‘אוסלו’ ולעומת כל פתרונות העבר".
לדבריו, אם יתקיים תהליך מדיני בעקבות הכנסים, התוצאה עלולה להיות הכרזה פלסטינית חד-צדדית על עצמאות, בדיוק בתאריך הסמלי של האסון הלאומי הישראלי: ״לפלסטינים אצה הדרך, אך עוד מהמורות רבות לפניהם. אם בעקבות שני הכנסים הללו תתקיים הצבעה במועצת הביטחון של האו”ם, הרי שרק ברוב של תשע חברות מתוך החמש עשרה הכולל את חמש החברות הקבועות, תוכל המועצה להמליץ על כך. השלב הבא הצפוי הוא הצבעה בעצרת הכללית האו”ם, שם דרוש אישור של שני שלישים מהמדינות החברות בעצרת הכללית. אם הפלסטינים יצליחו להגיע לשם, זו תהיה החגיגה האמיתית שלהם".
לסיום, הזהיר אלעד מפני שאננות מדינית מצד ישראל: ״ברם, אני חושש כי ממשלת נתניהו תחליט להתעלם משני הכנסים הללו, ותצפה שארצות הברית תפיל את ההצעה הזאת באו”ם. ואם היא לא תפיל? או אז יהיה מי שיתפלל בתקווה שיוזמתו של מקרון תיפול לאמור: ‘עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי.. (לא) עמנו אל’".
