לא היו הפתעות, הכל הלך לפי התוכנית בנסיעה של אשף המכירות טראמפ, מלווה בשועי עמק הסיליקון ואנשי משק אחרים. ישראל לא הייתה יכולה להיכלל במסלול כי היא איננה פרטנר לסוג העסקים שהיו על סדר היום של הנשיא האמריקאי ושל מארחיו.
זו לא הייתה נסיעה גיאופוליטית לקביעת חזון אסטרטגי לאזור, אלא נסיעה לסגירת עסקאות נשק והשקעות. כפי שנאמר, כל פוליטיקה היא מקומית — וטראמפ מקווה בוודאי שהעסקאות הגדולות יאזנו בעיני הציבור שלו את הנזק שנגרם לכלכלה בגלל הורדת דירוג האשראי ובתהפוכות בוול סטריט.
אף שישראל איננה נהנית ישירה מהעסקאות האלה, הן משרתות גם את האינטרס שלה, לראות את האזור סובב על ציר כלכלי ולא על ציר ג’יהאדיסטי. קשה בדרך כלל לחצוץ בין אינטרסים כלכליים ליעדים מדיניים, ואכן נושאים מדיניים, כולל כאלה שיש להם השלכות על ישראל, לא נעלמו מסדר היום. בין היתר, המסע ותוצאותיו אישרו מחדש את מקומה המרכזי של ארצות הברית במזרח התיכון מול שאיפותיה ויוזמותיה של סין.
לנשיא טראמפ אין אומנם החזון האזורי הנרחב שהיה לנשיא ביידן, אך באופן בסיסי לשניהם אותו כיוון ואותן מגמות, לרבות מקומה של ישראל בהן. הן עבור ביידן והן עבור טראמפ, ישראל צריכה להשתלב בהסדר אזורי נרחב המבוסס על הסכמי אברהם.
קשרים סמויים
גם לסעודיה ולאמירויות יש עניין בכך, כלומר, בשיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל בחסות ארצות הברית. אך בגלל התגובות השליליות ברחוב הערבי למלחמה בעזה, הן מבכרות בשלב זה להמשיך ולפתח עם ישראל קשרים סמויים. טראמפ לא פעל לעצור או להאט את הפעילות הצבאית של ישראל בעזה — ונראה שגם לא נדרש לעשות כך על ידי מארחיו מעבר לנושא ההומניטרי.
נושא אחר שמילא תפקיד ברקע השיחות שטראמפ וצוותו קיימו בבירות הערביות היה הגרעין האיראני. בעוד שבתקופת הנשיא אובמה המדינות האלה היו בין המתנגדות החריפות ביותר, כמו ישראל, להסכם עם טהרן, הן תומכות היום בהסכם משופר — גם מפני שהן סומכות בעניין זה (אולי בטעות) על טראמפ יותר מאשר על אובמה, אך גם מפני שהן חוששות שבמקרה של מלחמה אף הן עלולות להיפגע.
לדעתן, הניצחון הישראלי על חיזבאללה והחלשת השלוחות האחרות של איראן, כולל חמאס, בנוסף לאובדן מעמדה של איראן בסוריה, ממילא החלישו אותה במידה כזאת שהחשש מפניה פחת. עם זאת, המדינות שעימן דן טראמפ עדיין רואות באיראן איום פוטנציאלי. מבחינה זאת, לישראל נועד תפקיד חשוב, בהפוך על הפוך: האיומים של ישראל לפעול נגד המתקנים הגרעיניים של איראן נתפסים כגורם שעשוי לקדם הסכם חדש ומשופר ולמנוע התלקחות אזורית רחבה.
נושאים נוספים שעלו עוד לפני הנסיעה כללו את שאיפת סעודיה לעסקת גרעין למטרות שלום עם ארצות הברית. אף שהייתה כנראה התקדמות בעניין זה נראה שאין מדובר כרגע בהסכם מלא וסופי. יש להניח שתמונה ברורה יותר בכל הסוגיות שהתעוררו במהלך מסע טראמפ תתקבל בישראל עם ביקורו המתוכנן של סגן הנשיא ואנס.
בין הדברים הפחות צפויים בנסיעתו של טראמפ הייתה הפגישה עם מנהיגה המהפכני של סוריה, שאותו כינה מנהיג “צעיר ואמיץ”, בהתעלמו מעברו הג’יהאדיסטי. בעקבות זאת הודיע טראמפ על הסרת הסנקציות על סוריה בנוסף להתבטאויות על אפשרות של שלום עם ישראל והצטרפות סוריה להסכמי אברהם. שלום עם סוריה הוא בוודאי מטרה רצויה, אך יהיה על ישראל לבדוק היטב אם אין מדובר בסוכרייה מורעלת, שבנוסף לחיזוק מעמדה של טורקיה עלולה להיות כרוכה במחירים ישירים שיידרשו מישראל.
הנשיא טראמפ הוא “ריכוזיסט” מובהק בכל מהלכיו הפוליטיים, וייתכן שהשלטון הריכוזי בארצות הערביות מדבר אליו יותר מהדמוקרטיה הרבגונית בישראל. עם זאת, מעמדה של ישראל כבעלת ברית מרכזית של ארצות הברית באזור לא נפגע. הסתייגותו הבדלנית, העקרונית והמעשית, של טראמפ מבריתות בכלל, שבאה לידי ביטוי גם במקומות אחרים, עלולה לתת סימנים בעתיד גם בברית עם ישראל. על ממשלת ישראל ועל הפוליטיקאים הישראלים להימנע מצעדים ומהתבטאויות שעלולים לחזק מגמה זו — מה גם שיקשה על הממשלה למצוא משענת אמינה בסיעה הדמוקרטית הגדולה בקונגרס, שחלקים ממנה אינם מסתירים את עוינותם כלפיה.
