הדבר הכי טוב שיצא מהמלחמה הזאת היא עדי זריפי. זריפי שייכת לדור המגישים החדשים שבפיהם בשורה – אדוני, גבירתי, פוליטיקאים יקרים – הפסיקו לחרטט לנו את המוח. זריפי היא מגישה צעירה בת 35 מירושלים שמראיינת אנשי ציבור, בדרך כלל גברים, בדרך כלל מבוגרים, שמייצגים את הדור הקודם ההולך ונכחד בציבוריות הישראלית, לפחות כך אפשר לקוות.
רובם פוליטיקאים שכל היכולת שלהם מתמצה בחירטוט, או שקר או זיגזוג או הבטחה והפרה, או גלגול האשמה על היועצת המשפטית לממשלה. אצל זריפי זה לא עובר. היא אסרטיבית אבל לא כוחנית. היא נעימה אבל לא מתנחמדת. היא קולחת אבל לא מתנשאת. היא העתק צעיר ומשודרג של יונית לוי, והיא באה להוכיח את עצמה.
לוי כמובן המקצועית שבמגישות החדשות בישראל, אבל הפלטפורמה של "המהדורה המרכזית" כבר לא מאפשרת לה להפגין את יכולותיה כמראיינת, אלא בעיקר לקרוא פרומפטר בצורה מושלמת. ובכן, זה כבר לא מספיק. העבודה שלה מדי ערב מתחילה ונגמרת בהכרזה על עוד יום דרמטי שכמוהו לא ידענו, אך כשזה יומיומי, הדרמה מאבדת מדרמטיותה, ולכן כל שאר השעה היא אומרת דברי תודה לעמית סגל או דברי ברכה לניר דבורי.
וכך, דווקא הבמה הכי חשובה בערוץ הנצפה ביותר, מגבילה אותה והיא לא מקום שאפשר לצמוח בו אלא להיפך. לפני שבועיים, במשפט אגבי ולא מתוכנן, האשימה את ישראל בכישלון מוסרי. הסיבה שדבריה עוררו סערה הייתה משום שכבר לא רגילים לשמוע ממנה שום דעה על שום דבר. היא צמצמה את עצמה למספר נשיפות והבעות של חוסר שביעות רצון אחרי כתבות, ודי.
מאז המלחמה, שידורי האקטואליה מתפרסים על פני 10 שעות ביום, בחמישה ערוצי טלוויזיה, במשך חמישה עד שבעה ימים בשבוע. מדובר בכמות בלתי נתפסת של פרשנים, פאנליסטים, מומחים ומנחים שמתכנסים ומתפזרים מדי שעה כדי לנסח מחדש דברים שכבר נאמרו בטון חשוב וייאמרו מיד שוב.
לכן, דווקא בשעות בלתי צפויות צצים מגישים שונים עם גישות חדשות ומרעננות. ליאל קייזר בכאן 11, יערה זרד בערוץ 14, נווה דרומי ב-i24 ועוד. מסתבר שבתחום הגשת חדשות והאקטואליה נשים שולטות. כל אחת בדרכה.
בסקר גולשים שערך 'מעריב', הסתבר שהמגישה האהובה ביותר בערוץ 12 היא עדי זריפי. אחריה קרן מרציאנו, ושלישית בהפרש ניכר יונית לוי. כולם אוהבים את עדי זריפי. היא באה לעבוד. היא לא אוכלת את הבולשיט, הספינים והשקרים. החיוך הממזרי שלה מסתיר את זה שהיא למדה את החומר.
היא נותנת למרואיין לשטוח את דבריו ומכינה לו סבך מושלם, היא טווה לו כורים שבהם הוא מיד יילכד, וכשהוא ייתפס בהם, היא לא תוותר, אלא תתעקש עד שהיא תיפרד ממנו או שהוא עצמו ירצה להתפוגג. הראיונות שלה עם עמיחי אליהו ובועז ביסמוט הפכו ויראליים כשהגולשים עפים עליה.
ההגשה שלה מתאימה בצורה מושלמת לרוח התקופה. היא ידענית, חכמה אבל לא צינית וגם לא פומפוזית או נפוחה מחשיבות עצמית. היא מזכירה לצופים ולאורחים מה זו עבודה עיתונאית בסיסית – לא להיות שליח של אג'נדה אלא לייצג את הציבור, שבמקרה הוא גם מיואש מההנהגה, עייף מהתקופה, ולא מוכן שיעבדו עליו יותר.
