אחר כך יש גם "פרנץ' רביולי" ממולא ריקוטה כבשים וגבינת גלי (96 שקלים), מנת פיצ'י ים עם אטריות הום-מייד עבות ונשלקות שמעליהן פילה דג בקראסט פריך ומתחתן סוג בועט של בויאבז, קלמרי-מרגז עם לאבנה ופקיילה ושיפודי שייטל (98 שקלים) עם מטבוחה, זעלוק ויוגורט.
מנטו טלה (84 שקלים), למשל, מקסים ומחבר בין שורשים ביתיים ומטבח של מסעדה. ביסק פירות ים מכניס אליו ניוקי סולת ותבשיל מנגולד, שיפוד דונר עושה קולות של שווארמה, על הטחינה והעגבניה והלאפה ההכרחית, ויש אפילו מקלובה ביי דה בוק – תפוחי אדמה, חציל, אורז, יוגורט – או סיגר שרימפס (69 שקלים) שמושך מזרחה עם סריראצ'ה ואיולי קושו, ונתחים למי שמוכרח, ו"מלכת היער, שהיא צלחת עמוקה עם פטריות טובות, קציפת חמאת פטריות וביצה שמבטיחה להיות מושלמת, ומקיימת. כרגיל, כף, צהוב שמתערבב בקרם, עיניים עצומות.
זה לא רחוק באופן קיצוני ממה שמוגש עכשיו במסעדות תל-אביביות רבות, בהחלט דובר אותה שפה, אבל לא לגמרי זה, ועם מבטא קצת שונה. בדקתי, את הטעמים האלה אי אפשר ללמוד בדואלינגו.
