לא זאת בלבד שלא מתרקם ולא מתעצב מזרח תיכון חדש, אלא שהאזור אף מתיישן מדינית, מתבלה דיפלומטית והפך מייאש וקדורני. באופק הנראה לעין אין סימן ממשי, יצירתי, להיווצרות מזרח תיכון חדש.
אירועים והתפתחויות שאירעו באזור לאחרונה, כמו ההפיכה בשלטון בסוריה, היחלשות חיזבאללה בלבנון, ההפצצות האוויריות על מתקני גרעין באיראן וקריסת ההשפעה האיראנית באזור והתחזקות נוכחותה של סעודיה – לא הניבו אף לא אחת מההערכות והתקוות למזרח תיכון חדש.
ערב הסעודית אכן ירשה את מקומה של איראן כמדינה נחשבת ומורגשת מדינית באזור, אך אינה מנצלת מעמד זה להפגנת מנהיגות שתשנה את המזרח התיכון. זאת אף שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ העניק לסעודיה מעמד של מדינה אזורית מרכזית. בניגוד למסורת בארה"ב, שלפיה נשיא נבחר מקיים ביקור רשמי ראשון בבירה מערב־אירופית, טראמפ בחר בבירת ערב הסעודית כיעד ראשון לביקור, ובמהלכו השיג הסכמה סעודית להשקעה של טריליון דולר בארה"ב.
טראמפ העניק את הכלים ליורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, אך אין באפשרותו לתת לו את הכישורים והנתונים האישיים לחולל שינויים משמעותיים באזור, לקדם מזרח תיכון חדש. סעודיה במעמדה כמדינה אזורית מרכזית, מחוזקת לגמרי, אינה מורגשת כמי שפועלת ובכלל מעוניינת פרקטית במזרח תיכון חדש. ניתן היה לראות זאת כשהממלכה הצטרפה כבת־לוויה, כנגררת, ליוזמה הצרפתית להכרה במדינה פלסטינית.
הוכחה להתיישנותו של המזרח התיכון היא היוזמה של צרפת להכרה במדינה פלסטינית. יוזמה שכבר קיבלה הסכמה ותמיכה של למעלה ממאה ארצות, כולל מעצמות המערב וארצות אירופיות מרכזיות, ידידותיות לישראל. ההתלכדות הזאת להכרה במדינה פלסטינית היא מפגן של צביעות וציניות. חמור יותר – מהלך שמוכיח בורות ואטימות לגבי המזרח התיכון, ולכן מערער באופן בלתי הפיך סיכוי למזרח תיכון חדש בעתיד.
זה לא רק אבסורד. זה רעיון עוועים. נאמר שעצרת האו"ם הקרובה שתתקיים בספטמבר, תאשר ברוב גדול הקמת מדינה פלסטינית. מי יקים מדינה כזאת? אין עם ואומה שכל כך פעלו, השתדלו והצליחו להפוך את מה שהם מגדירים נכבה, אסון לאומי, למצב קבוע ונצחי – כמו שעשו הפלסטינים, ובמיוחד מי שמזוהים כנציגיהם בזירה הבינלאומית.
ביום שלישי התקיים במועצת הביטחון של האו"ם הדיון בנושא "המצב במזרח התיכון והשאלה הפלסטינית". זהו דיון תקופתי, שמתקיים אחת לחודש מאז שנת 2014. דיון שהפך לבדיחה נלעגת במסדרונות האו"ם. "זה כמו דיון על מזג האוויר", הגדיר פעם את הדיון הזה דיפלומט מערבי בכיר וותיק.
אגב, מעניין שצרפת וערב הסעודית, שהצהירו על יוזמתן להכרה במדינה פלסטינית, לא הציעו להפסיק את הדיון המטומטם, המנציח רשמית את תקינותו, את נורמליותו ואפילו את טובו של המצב – מציאות נעדרת מדינה פלסטינית.
גינוי רפה לחמאס
למחמוד עבאס בן ה־89 אין שום אפשרות, שום יכולת ושום דרך לנהל מדינה פלסטינית. הוא לא דאג ולא טרח לגדל ולהכין בכירים להנהגת מדינה. הוא ועמיתיו לראשות הרשות נהנים מהמצב המתמשך של היעדר מדינה והגדרה עצמית. טוב להם בלי מדינה.
התנהלותם של נציגים פלסטינים בזירת האו"ם מוכיחה עד כמה הם מרוצים מהנצחת המצב. "שים לב", אמר בשיחה סגן ראש משלחת מערבית. "נשיא צרפת וכל ראש מדינה מערבית שהביעו תמיכה בהכרה במדינה פלסטינית, לא הוסיפו לתמיכתם הבטחה לסיוע פיננסי. נראה שהם מבינים שליוזמתם אין סיכוי ממשי להתגשם".
התעצמות ההתיישנות של המזרח התיכון מעלה עובש. אין הגדרה אחרת לאדישות, לחוסר העניין, להיעדר הדאגה וההתחשבות מצד ארצות אירופיות מרכזיות לקטסטרופת החטופים. יש התלכדות קואליציונית לרעיון עקר כמו הכרה במדינה פלסטינית. במקביל, אין כל סימן לשיתוף פעולה, למאמץ מלוכד של דמוקרטיות לקידום שחרורם של החטופים.
גורלם של עשרות בני אדם חפים מפשע הנמקים במנהרות בשליטת כנופיית טרוריסטים רצחנית ברברית, לא מעניין כהוא זה את העולם המערבי, החופשי. לנשיא צרפת אין כל רעיון להציע או ליזום מהלך שיקדם במשהו את שחרורם של החטופים. גם מבחינת ראשי ממשלות בריטניה והולנד גורל החטופים נמצא בתחתית סדר העדיפויות. הם הפקידו, ליתר דיוק הפקירו, את קטסטרופת החטופים בידיו של נשיא ארה"ב ושליחו סטיב וויטקוף.
דיפלומטים בכירים וותיקים במרכז האו"ם בניו יורק מספרים כי הנושא הזה, גורל החטופים, בכלל לא מעניין את הממונים עליהם במשרדי החוץ של מדינותיהם. "אני לא זוכר שפעם אחת נשאלתי או נתבקשתי לעדכן את משרד החוץ שלי בנושא הזה", אמר דיפלומט בולט.
גם לא מורגש שום עניין מיוחד מצד ארצות המערב במאמץ נגד חמאס. ארצות הליגה הערבית פרסמו לא מכבר הצהרה רשמית שגינתה את חמאס. גם ארצות המערב מגנות את חמאס, כדי לצאת ידי חובה. אין סימן לאיזו יוזמה, למהלך פרקטי משמעותי של ארצות המערב בכיוון של מאבק לחיסול חמאס או להחלשתו כגורם רצחני, הרסני עם מאפיינים של נאציזם.
לישראל, מטבע הדברים, חשוב לחסל את כנופיית הטרור. לא רק כאיום עליה, אלא גם כסכנה לאזור כולו. אזור ששקוע וכבול במציאות מיושנת בלי שום סיכוי קרוב ורחוק לשינוי, למהפך, להתחדשות מדינית.
