"ת'אנדרבולטס*" הוא הסרט הכי טוב של מארוול מזה שנים: לא צריך להיות אוהד אדוק של מארוול בשביל להודות בפה מלא שמאז 2018-2019 שהיו שנות השיא של היקום הקולנועי הזה – הקוסם שהוא קווין פייגי לא שלף הרבה שפנים מהכובע, ואם כן, הם הופיעו, חייכו, ואז ברחו והותירו את הצופים עם הרבה דברים פחות כיפיים שיצאו מהכובע הזה.
זאת לא לומר שלא היו רגעים טובים פה ושם, אבל התכיפות שלהם הלכה ופחתה, והמצב הפך להיות כזה בו גם גדולי המעריצים החלו להתקרב לכל פרויקט במידה מסוימת של חשש ודאגה רק כדי לצאת ממנו באנחת "אוקיי, זה לא היה רע כל כך" במקום ב-"ואווו… מתי הולכים לראות את זה שוב? זה היה אדיר!"
ובכן, אחרי צפייה בסרט החדש של מארוול – "ת'אנדרבולטס*" (וכן, הכוכבית במקור, וכן, היא מקבלת הסבר בכותרות הסיום) אני שמח לבשר שלא רק שהמעריצים יכולים לנשום לרווחה, אלא שמארוול, על פניו, עשו את הדבר שרוב המעריצים אמרו שכדאי להם לעשות – לחזור למקורות.
אז מה יש לנו ב"ת'אנדרבולטס*" שהופך אותו לסרט מארוול כל כך מוצלח? ובכן…
חבורה של דמויות שוליות (זוכרים את השיח לגבי איירון מן וכו' בתחילת היקום של מארוול בסביבות 2008?), שכל אחת מהן דפוקה בדרכה שלה, וחייבות להתאגד כדי להציל את העולם מפני רשע שלבדם הם לא יכלו נגדו.
רק שבמקום טוני סטארק, סטיב רוג'רס ואחרים אנחנו מקבלים את ילנה בלובה (פלורנס פיו המצוינת), באקי בארנס (סבסטיאן סטאן שממשיך להיות דמות שראויה באמת להיות קפטן אמריקה 2.0), ג'ון ווקר (וויאט ראסל שנראה כאילו הוא ממש נהנה להיות הדושבאג שבחבורה), אלכסיי שוסטקוב/רד גארדיאן (דיוויד הארבור המבריק שגונב כל סצינה שהוא נמצא בה, במיוחד בקטעי ההומור) ועוד שלל דמויות תומכות.
וגם בוב. יש לנו את בוב (לואיס פולמן שמהווה את התגלית של הסרט, ומספק דמות מפתיעה ומיוחדת כמותה לא הייתה לנו ב-MCU שנים). אבל יותר מהכל, מה שהופך את "ת'אנדרבולטס*" לסרט מוצלח זו העובדה שהוא לא מתבייש לגעת בנושאים קשים כמו טראומה, טעויות העבר, ניצול, שימוש בסמים, נטיות אובדניות, ניסויים רפואיים ועוד שלל דברים מדכאים למהדרין.
כמעט כל דמות בסרט מקבלת הזדמנות לחשוף עוד שכבות שלא ראינו נחשפות בעבר מה שכמעט בהכרח הופך אותה לדמות שהרבה יותר קל להזדהות איתה. וזה בדיוק מה שהפך את הדמויות ביקום של מארוול לכל כך אהובות – כולם פגומים אבל כולם משתדלים להשתפר. מן הראוי להתעכב טיפה על לואיס פולמן שמגלם את בוב (ועוד מספר דמויות שלא נכנס אליהן מטעמי ספוילרים) ועושה עבודה פשוט מצוינת – משעשע, מפחיד, עצוב, מרגש – ולעיתים – הכל יחדיו.
זאת לא לומר ש"ת'אנדרבולטס*" בהכרח יהיה סרט שייכנס לפנתיאון של מארוול, אבל הוא בהחלט סרט טוב, אפילו טוב מאוד, והוא שיפור ניכר על פני הניסיונות האחרונים של מארוול לבדר אותנו, והאם זה לא מה שכולנו בעצם רוצים מסרטים כאלו? בידור, אבל איכותי כמה שרק אפשר?
הסרט הבא של מארוול – "פנטסטיק 4 – צעדים ראשונים" יצא עוד חודשיים בערך, ואם גם הוא יהיה מוצלח, ובכן, בספורט קוראים לזה "רצף ניצחונות", מה המקבילה בקולנוע?
