בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערר המשטרה והורה על שחרורו בערבות של אחמד מוחמד מוחסין, שוהה בלתי חוקי מחווארה בן 24, שהואשם ביריקה על קצינת צה"ל במילואים, סרן תמר גלידואני. כזכור, מדובר באירוע המזעזע שתועד בווידאו באוטובוס סמוך לרמת גן, ובו נראה מוחמד יורק לעברה של הקצינה, רגע לפני שירד מהמושב.
כאמור, השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה כי אין עילה למעצרו עד תום ההליכים – על פי החלטתה, מדובר באירוע נקודתי שאינו מצדיק מעצר, למרות שהחשוד שוהה בישראל שלא כחוק, עבד ללא היתר ונעצר בגין תקיפת חיילת לשעבר תוך קללות ואיומים. השופטת ציינה כי לא ניתן לקבוע שמדובר בעילת מסוכנות ממשית וכי אין מקום למעצר עד תום ההליכים רק משום שמדובר ב"שוהה בלתי חוקי".
החשוד שוחרר בערבות של 5,000 שקלים, ונאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת או לשוב למקום האירוע. השופטת הדגישה כי אין מדובר בזילות כלפי צה"ל או ביטחון המדינה, אלא בבחינה פרטנית של נסיבות המקרה.
בין הנימוקים לדחיית הערר: העובדה שהחשוד נעדר עבר פלילי משמעותי, ושלטענתו היריקה באה מתוך התגרות מצדה של הקצינה, שעמדה מולו עם סמלים צבאיים בעת סיור משותף לארגון שהוביל.
כזכור, בחקירתו הראשונה טען מוחמד כי אינו קשור לאירוע ואף הכחיש שהוא האיש שנראה בתיעוד. אולם בחקירתו השנייה הודה לבסוף כי ירק על הקצינה, וטען להגנתו: "הייתי בעצבים וכשהקצינה עברה מהמקום לידי, התעצבנתי יותר ורגע לפני שירדתי מהאוטובוס החלטתי לירוק עליה".
עם זאת, עיון בתיעוד מצביע כי היריקה לא הייתה ספונטנית. מוחמד נראה קם ממקומו, מביט סביב כדי לוודא שאיש אינו מבחין בו, מתקרב לעברה של גלידואני – ורק אז יורק בפניה.
החלטת בית המשפט לשחרר בערבות את אחמד מוחמד, שוהה בלתי חוקי שהודה ביריקה על קצינת צה"ל לעיני המצלמות, מעוררת שאלות קשות בנוגע לאופן שבו מערכת המשפט מתייחסת לעבירות בעלות גוון לאומני כלפי חיילי צה"ל או סמלי המדינה. קשה להתעלם מההקשר הרחב – שב"ח שתקף חיילת לשעבר תוך שהוא בוחן את סביבתו, מתכנן את פעולתו, ומבצע אותה דווקא לעברה – ובכל זאת זוכה ליחס כמעט סלחני. החלטה זו, המנותקת מתחושת הציבור ומהמציאות הביטחונית והחברתית בשטח, עלולה לשדר מסר של אובדן ריבונות – ובעיקר של אוזלת יד מול ביטויים של שנאה – בייחוד בימים טרופים אלו.
