אריק וייס הוא ככל הנראה המגיש הכי אנדר-רייטד על המסך שלכם. עיתונאי חד, מנחה חריף ובעיקר מראיין מעולה – כזה שתמיד יודע איך להנעים את השיח עם המרואיין שלו, ולהוציא ממנו לא פעם דברים שמראיינים אחרים לעולם לא היו מצליחים להשיג. החליט מי שהחליט ברשת 13 לשים אותו דווקא בשעה המתה של הפרה-פריים של שישי בערב, בדיוק מול המכונה המשומנת של אופירה ולוינסון. התוצאה מצד אחד הייתה דשדוש ברייטינג, ומצד שני חופש עיתונאי די גדול. אם ממילא אף אחד לא סופר אותך, לפחות תעשה טלוויזיה שמכבדת את עצמה.
המעטים שכן בוחרים בערוץ 13 בשעות האלה, מקבלים את אחד הפאנלים הכי מאוזנים בתכניות האקטואליה הישראליות. לא עוד פוליטיקאים לשעבר או גנרלים בדימוס שבאים לשמוע את עצמם, אלא אנשים פעילים, מהשטח, משני צדי המתרס, שמבינים איך הדברים עובדים בפועל, ולא באים למרוח את הצופים בבולשיט.
מצד אחד יש שם את יועץ התקשורת חיים רובינשטיין, ממייסדי מטה החטופים ואחד האנשים שמכירים הכי מקרוב את המאבק לשחרור החטופים – כמו גם את ההפקרה מהצד של הממשלה. מהצד השני את סטלה ויינשטיין, מנכ"לית מפלגתו של בנט לשעבר. מהזווית הביביסטית מספקים לנו את השואו של עמית לוינטל (אם כבר ביביסטים, אז שיהיה כיף). ומהזווית הימנית התמימה יותר יש את אורי גבריאל, שלא ברור האמת למה הוא נמצא שם חוץ מאשר להיות שק חבטות על בסיס חוסר ההבנה שלו כמעט בכל נושא שעולה בדיון. ייתכן שזה ניסיון של רשת 13 לייצר עוד אייל ברקוביץ', כזה שמדבר בלי פילטרים, אבל התוצאה לא עושה חסד עם גבריאל מחד, ומאידך גם לא באמת תורמת לצופים. לא ברור איך רעות ענבר, אחת הדוברות המבריקות והמעודכנות על המסך (שלגמרי מבוזבזת בשעה הנידחת הזאת), אמורה לנהל דיון ענייני עם אדם שכלל לא מתמצא בעובדות.
