עד כמה שקשה להודות, כן. נכון, הם עושים את זה ממניעים של שנאת ישראל, אבל באמת שאין שום שקיפות בנוגע להצבעות.
קודם כל הסבר טכני קצר: לכל מדינה יש 58 נקודות לחלק בטלווטינג, אבל הן לא מחולקות על פי אחוז ההצבעות בפועל. כלומר – גם אם שיר מקבל 50% מהקולות, הוא לא יקבל 29 נקודות, אלא את ה-12.
ניקח דוגמה קונקרטית:
במדינה אחת שלושת המקומות הראשונים קיבלו כך:
מקום 1 קיבל 50% מהקולות
מקום 2: 15% מהקולות
מקום 3: 3% מהקולות
במדינה שנייה שלושת המקומות הראשונים קיבלו כך:
מקום 1 קיבל 17% מהקולות
מקום 2: 15% מהקולות
מקום 3: 12% מהקולות
אין חשיבות לעוצמת הפער או לגודל התמיכה, המקום הראשון מקבל תמיד 12 נקודות, השני 10, והשלישי 8. גם אין חשיבות לגודל המדינה. מאות אלפי ההצבעות בבריטניה שוות להצבעות המועטות יותר של קפריסין. אבל רגע, מאיפה אני יודע כמה הצבעות יש בבריטניה וכמה בקפריסין? אני לא. אין שום שקיפות. וזה מכוון.
נכון, לפעמים מתפרסמים נתונים חלקיים ממדינות בודדות, אבל אין שום מאגר נתונים שמראה מה היה אחוז ההצבעה בכל מדינה מדי שנה. לא תדעו אם בכלל התקבלו מספיק הצבעות כדי להפעיל את הטלווטינג. במקרים מסוימים, אם לא ניתן להפיק תוצאה תקפה מהטלווטינג, למשל בשל בעיה טכנית או מיעוט מצביעים, נעשה שימוש בניקוד השופטים במקום טלווטינג, כלומר במשדר הגמר ניקוד השופטים יוכפל. רק אם אין גם תוצאת שופטים תקפה, מחושבת תוצאה חלופית על בסיס ממוצע של מדינות שנבחרו מראש.
ויש עוד פרט חשוב: ההצבעה עולה כסף. כלומר – מי שמצביע, משלם. יש כאן אלמנט מובהק של סינון סוציו-אקונומי. מי שלא מסוגל, או לא מספיק חשוב לו, לא משלם – ולא מצביע. אנחנו, הישראלים והיהודים בעולם בשנים כמו אלה, נשקיע את הסכום הזה בהצבעה לישראל. אבל אם יש מישהו במולדובה שאוהבת את השיר של לוקסמבורג, לא בטוח שהיא תבזבז עליו 20 הצבעות.
ואם כבר כסף, אחד הפרסומים נגד ישראל הוא קידום קמפיינים להצבעה. ובכן, אין שום תקנון שאוסר על גופי שידור לקדם קמפיינים רשמיים להצבעה. אפילו לא מדובר פה במקרה של "כשר אבל מסריח", שהרי אף אחד לא מונע ממדינות אחרות לקיים קמפיין כזה, ויש מדינות נוספות כמו יוון, אלבניה, מלטה ואחרות שאכן הוציאו כספים רבים על קמפיין.
