ברחוב המלך ג’ורג’ הסואן, קצת לפני העבודות בכביש, היכן שתחנות האוטובוס פוגשות את בתי הקפה ניצבת בגאון “הו מאמא”, לא מסעדה יומרנית, לא ביסטרו תל אביבי, אפילו לא מקום שמצלמים בו את המנות. פשוט “הו מאמא”, מוסד תל אביבי שמבשל כאילו מדובר ביום שישי בצהריים אצל דודה מרי מנתניה.
נכנסנו. בופה עצום, כמעט מבהיל, כמו חדר אוכל בקיבוץ רק עם פחות אנשים ויותר אוכל. כ-200 מנות, אומרים. לא ספרתי, אבל מאמינה. יש שם הכל: קציצות, קבבים, עראייס, מפרום, שניצלונים, פסטות, תפוחי אדמה, אורז בשלושה צבעים, קוסקוס, אפונה, בורקסים, סלטים, חמוצים, מרקים, ממרחים, ומה לא. אם תסתכלו טוב, אולי תמצאו גם את אמא שלכם בין תבניות הנירוסטה.
אנחנו, שכבר לא מתרגשים משום דבר מאז שראינו את מנות היום בצבא, בחרנו דווקא בעסקית בוגרת: קערית קרטון מלאה באורז ושניצלונים, ולצידה קצת סלט כרוב לחיזוק. בקערית השנייה: פרגית בצ’ימיצ’ורי, אורז ותפוחי אדמה. הכל טרי, הכל חם, הכל מתבשל כל הזמן. ראינו בעיניים. לא מחומם, לא שאריות. אוכל כמו בבית, רק בלי הנזיפה של “למה לא לקחת גם סלט?”.
האם נאה לאכול קציצות מקערית קרטון? אולי לא. אבל כשזה טעים, משביע ועולה 55 שקלים לעסקית בשרית או 45 לצמחונית, אפשר גם לוותר על הצלחת הפורצלן. זה פתרון נהדר למי שלא רוצה לבשל, לא רוצה לשטוף, ורוצה להרגיש לרגע כמו אצל ההורים.
ולצד השולחנות בפנים, יש שלוקחים אוכל מוכן הביתה. קופסאות קרטון עם אורז, קוסקוס או קובה מתגלגלות מהדלפק אל תיקי הקונים כמו בסרט נע. קופסה קטנה ב-18 שקלים, בינונית ב-34 וגדולה לחמולה ב-59.
“אני לוקח בקופסאות גדולות, הילדים חוזרים מהקייטנה וזה פתרון מושלם”, אומר לי אמיר, אב לשלושה. “אם היינו הולכים למסעדה זה היה נגמר ביותר כסף ועם המון אוכל שנזרק. פה אני גם חוסך וגם שומר למחר״. לצדו מיכל, תל אביבית: “אני לא אוהבת לבשל. חזרתי מוקדם מהעבודה וזה פשוט נוח. אני לוקחת קופסה או שתיים וזה מספיק לי ליומיים לפחות".
הבשרים כאן נמכרים גם לפי קילוגרמים: נתח קצבים ב-160 שקלים לקילו, שניצלים ב-95, פרגית ב-140, חזה עוף ב-100, מפרום 85 שקלים לק”ג או 23 ש”ח ליחידה, וקבב 9 שקלים ליחידה או 12 ב-96.
בקיצור, לא מדובר במסעדה שתופיע במדריך מישלן, ולא באינסטגרם של מובילי דעה. אבל “הו מאמא” היא בדיוק מה שהשם מבטיח: אוכל של אמא, בשפע, בלי טקסים, עם ריח של תבלינים, ומחירים שפויים. בימים כאלה, זה אולי לא מה שחלמנו, אבל זה בדיוק מה שהיינו צריכים.
