ארבעה מאפיינים ישנם לעצמאות של מדינה: טריטוריה, אוכלוסייה, שלטון וריבונות ועצמאות. האם אנחנו מרגישים היום ריבונים בארצנו? ריבונות לא נבחנת רק בהתייחס לשלטון זר, היא גם בעלותו של העם על קביעת סדרי החיים במדינתו. העם מבטא את בעלותו זו באמצעות בחירת השלטון – בית הנבחרים והממשלה – והם אמורים לשקף את רצונו בדרך שבה הם מובילים את המדינה.
לנוכח הפער ההולך וגדל בישראל בין השלטון ובין העם בשנים האחרונות, דומה שתחושת הריבונות שלנו מתערערת. החטא החמור ביותר של שלטון שלא מבטא את רצון העם הוא ביצירת ניכור בין העם ובין מדינתו. ניכור זה מתבטא בעיקר בשתי תופעות מדאיגות. האחת היא שיח המתפשט בקרב ציבורים גדלים והולכים על סרבנות, מרי אזרחי ואפילו עזיבת המדינה. השנייה היא תסיסה ציבורית וגילויי זעם כלפי השלטון. יש מדינות לאורך ההיסטוריה שבהן הדברים הובילו אפילו למלחמת אזרחים ולמהפכה.
דוד בן־גוריון אמר פעם: "איני יודע מה העם רוצה, אני יודע מה רצוי לעם". אמת, השלטון צריך להנהיג לפי מה שרצוי לעם, אך זאת בתנאי שמתקיים אמון בסיסי בין העם למנהיגיו. האמון הזה כולל בחובו גם את הזכות של המנהיג לטעות, עד גבול מסוים. לצורך השוואה, שופטים בבתי משפט מקבלים לעיתים החלטות מוטעות, ובכל זאת, גם אם איננו מסכימים איתן, איננו כופרים בחוקיותם של בתי המשפט ושל פסיקותיהם. בית המשפט, מצידו, חייב להשעין את החלטותיו על הדין, לנמק אותן בצורה מפורטת ועניינית ולעמוד לביקורת של ערכאת ערעור או של הליך נוסף.
שום בית משפט לא ייתן ביודעין הכרעה בניגוד לחוק. האם קיים היום אמון כזה בין הציבור לבין נבחריו? נבחרים אלה מרשים לעצמם להתנהג בצורה מבזה ולא הוגנת כלפי עמיתיהם, כלפי ציבורים שונים בעם, כלפי שומרי הסף של הדמוקרטיה וכלפי הרשות השופטת. רק מעטים מבין נבחרים אלה (12 מתוך 120) הסכימו להתחייב למלא שליחותם בהגינות – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות. נבחרים אלה טוענים כלפי הרשות השופטת, שמאחר שהיא לא נבחרה על ידי העם כמותם, אין היא רשאית לחלוק על החלטותיהם. רבים בעם לא רואים בנבחרים אלה את שליחיהם ואת מממשי רצונם. מי אם כן מבטא היום את הריבונות הישראלית?
תדליקו נר
אמר הבעל שם טוב: "מעט אור דוחה הרבה חושך". הסינים הקדמונים הפכו זאת ל"צו עשה", ואמרו ש"עדיף להדליק נר מאשר לקלל את החשיכה". האלוף נחמיה תמרי ז"ל המחיש כלל זה באופן הבא: כשאתה מפנה אצבע מאשימה כלפי אחר, הרי אצבע אחת מופנית לכיוונו, האגודל מופנה כלפי מעלה, אבל שלוש אצבעות מכופפות לאחור ופונות כלפיך. מוטב להתרכז באצבעות המופנות אלינו ולעשות מה שתלוי בנו. על כך יש לנו שליטה.
זהו הכיוון שאליו ראוי שנתעל את הכעסים והתסכולים מהתנהגות השלטון ושבו עלינו לרכז את מאמצינו להביא לשינוי המצב: כיוון העשייה האזרחית. זהו כיוון שתלוי כולו בנו. זהו גם המסר של מדליקי המשואות. אזרחות היא אחריות אישית, יומיומית וכוללת לנעשה במדינה.
העם שלנו התגלה במלוא תפארתו בתקופה החשוכה העוברת עלינו, והתארגנויות אזרחיות נכנסו למקומות שבהם השלטון כשל.
ההתנדבות לסייע ולתרום, ההתגייסות לעזרת המשפחות השכולות, לשיקום הנפגעים ולבנייה מחדש של היישובים; ההירתמות למען תגבור המשקים החקלאיים ועבור העסקים שנקלעו לקשיים ופתיחת הלבבות והבתים לקליטת המפונים; ההפגנות לתמיכה בשלטון החוק ובשומרי הסף של הדמוקרטיה – כל אלה הם הביטוי האמיתי לריבונות שלנו בארצנו בתקופה זו. במימוש אחריותנו האזרחית, אנו מממשים גם את ריבונותנו הלאומית. כך גם תתגשמנה תקוותינו לעתיד טוב יותר "לתפארת מדינת ישראל".
הכותב הינו מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
