בוועדת החוקה של הכנסת התכנסו היום (שני) לדיון מעקב נוסף על הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים, וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם. הדיון הוא חלק מסדרת הדיונים שעניינם זכויות וסטטוס משפטי של החטופים, השבים ובני משפחותיהם. זאת כאשר עד כה, הם עסקו בליווי הקמת המנהלת האזרחית, ובנושאים שכבר התממשו כמו קצבה חלף שכר לחטופים בעת שהם בשבי, ותיקונים לחוק פדויי שבי שנחקקו לאחרונה.
מדובר בדיון המשך בסדרה שהחלה ביוזמת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, יצחק קרויזר וינון אזולאי, שמטרתה להסדיר את מעמדם המשפטי והחברתי של החטופים, הנרצחים ובני משפחותיהם, ולוודא את מימוש הזכויות המגיעות להם. במהלך הדיון עסקו הח"כים גם במימוש ההבטחות להקמת המנהלת האזרחית, ובזכויות שכבר הוסדרו – בהן קצבה במקום שכר לחטופים בזמן שהותם בשבי, ותיקונים לחוק פדויי השבי שנחקקו לאחרונה.
במהלך הדיון עלו עדויות קשות מצד בני המשפחות. שי ונקרט, אביו של עומר שנחטף ושב מעזה, תיאר את ההתמודדות הכלכלית והנפשית: "העסק שלי מדמם, אני אוכל את החסכונות שהיו לי. אשתי בטראומה ולא מסוגלת לחזור לעבודה. באתי היום לבקש את עזרת המדינה. יש להכיר בכל משפחות החטופים כנפגעות פעולות איבה".
מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ יצחק קרויזר: "זו ועדה שונה, הצלחנו יחד עם המשפחות להגיע להישגים, עם תשתית שיצאה מפה לוועדת העבודה והרווחה בעניין חוק פדויי שבי ויוזמות נוספות. נמשיך בסיוע ובמענים לכל המשפחות שנפגעו באסון 7.10, ולכן אנו גם מבקשים להפוך הפעם את הסדר ולפתוח את הדיון בהתייחסות של נציגי הממשלה ל"שיעורי הבית" שביקשנו מהם, כך שנוכל אחר כך לשמוע את התייחסותכם גם למה שמוצג, במסגרת סבב בין כל האורחים והמשפחות".
שמעון אור, דודו של אבינתן החטוף בעזה: אני כמעגל שני האחרון שיש לו זכויות. אבינתן נמצא שם בפנים ולפני שאתם דנים בזכויות המשפחות אני רוצה לדבר על מי שנמצאים שם. חייבים לדבר קודם על זכותו לחזור לפה. היום מי שמחזיק את החמאס חי ובועט הוא נתניהו שרוצה לעשות הסכמים על עשרה חטופים ולקבור את היתר. עד שלא תהיה משילות בעזה כולל אזרחית לא נקבל את החטופים".
שי ונקרט, אבא של עומר שנחטף ושב מעזה: "המאבק לא נגמר. הסיטואציה מכלה את כל המשפחות. אני מדבר בשם 251 משפחות של חטופי 7.10 ו-4 שנחטפו לפני. 100% מהזמן שלי הוקדש להחזיר את עומר. אני בעל עסק לשיווק יינות, שילמתי את כל מיסי כדין והעסק שלי לא הוכר, אז קיבלתי עזרה מהמדינה במהלך המאבק. אי אפשר לעבוד בתקופה כזו. היום אני עדיין בטראומה ובמאבק. העסק מדמם ואני אוכל את החסכונות שהיו. אשתי בטראומה ולא מסוגלת לחזור לעבודה, קרובה לאובדן כושר עבודה. אני לא מסוגל להרים את העסק ובאתי היום לבקש את עזרת המדינה. המצב שלי הוא כלל משפחתי וכלל ארצי. יש להכיר בכל משפחות החטופים כנפגעות פעולות איבה".
חיים אביה של ענבר היימן, שנרצחה ונחטפה לעזה: "אני בוש ונכלם שבמקום לדבר על הבת שלי צריך לדבר על הזכויות שלי, אבל אם לא אדאג לעצמי אף אחד לא ידאג לי. מחוק חלף שכר, מודרו משפחות הנרצחים החטופים. שנה ו-8 חודשים עברו ואין חוק שדן בזכויות שלי. אני הולך לקבור ילדה בת 27, מעובד הייטק הפכתי לחי מהלך. אי אפשר לקבוע לי אחוזי נכות כי אני מת. לא אוכל לחזור למעגל העבודה. טוב שקבעו לשבים אחוזי נכות, אך אני ששילמתי את המחיר הכבד ביותר, העבודה היחידה שאוכל לעסוק בה היא הנצחה, ומזה אי אפשר להתפרנס. המדינה מתנהלת כמו אחרונת חברות הביטוח בשיטת מצליח. הצרות של הורי החטופים השבים הן צרות של עשירים. ההורים של הנרצחים שילמו את המחיר הכבד ביותר, צריך לקבוע 100% נכות לצמיתות כנפגעי פעולות איבה. מ-8000 ₪ אני לא יכול להתקיים. שילמתי ביטוח לאומי ומיסים, הרבה יותר מה-8000 שהמדינה משלמת לי ולכן זה לא פיצוי, המדינה עדיין מרוויחה עליי והמדינה צריכה להתבייש".
תמר גרסין אחותו של חנן חנניה שנרצח בנובה: "מ-7.10 הוריי לא יצאו מהבית. יש לי חייל עם פוסט טראומה מהמלחמה, חייל נוסף שהולך למילואים ובית שלם תחת טרגדיה. מ-7.10, קמו לובי ושדולה לחטופים ומגיע להם שיקבלו את המענים הרחבים ביותר שיש, אבל משום מה הסיפור שלנו נעלם. אפילו את הטיפול הפסיכולוגי אני משלמת לעצמי כי לא מכירים בפסיכולוגית שלי מלפני 7.10. המדינה קוברת תחת ההריסות שלה את המשפחות של נרצחי הנובה בצורה הבזויה ביותר. אחרי שנה וחצי קיבלתי 14,000 ₪ שלא רציתי לקבל כי זה ביזיון. אתם מפרידים בינינו כשאתם נותנים זכויות לחטופים וגורמים לקרע בין המשפחות ששילמו מחיר כבד. למה אנחנו צריכים להילחם אחד בשני על הזכויות שלנו ואתם לא יוצרים חוק שווה לכל נפגעי 7.10. אנחנו גוש אחד של שברון וכאב, של אנשים מתים. אני צריכה לקנא באבא של עומר שקיבל את ילדו? מה זו ההזיה הזו? יש פה כאב אחד ותפסיקו להפריד אותו.
אלי שתיוי אביו של עידן שנרצח ונחטף לעזה: "אנחנו מקנאים במשפחות השבים ושמחים בשבילם. גם מקנאים בהם שהם מקבלים 100%. לא עושים טבלת סבל, אבל אני גם מקנא במי שקברו את ילדיהם. שיש להם קבר ללכת אליו. אנחנו מתים כל בוקר מחדש. ב-7.10 הייתי במקום ב-8 בבוקר. אחרי יומיים חיפשתי את בני במשאיות של גופות, חלקן של מחבלים וחלקן של ילדים, עד שלא יכולתי יותר לנשום את הריח של המוות. זו לא פעולת איבה אלא מלחמה. חיפשתי את הבן שלי תחת ירי והייתי מוכן למות.
הייתי איש עסקים מעולה, ועכשיו שנתיים אני עוסק בלהחזיר את בני. המדינה צריכה לעסוק בזה ולדאוג לאותם הורים. לא מדובר רק על תשלום אלא על עזרה נפשית. יש לנו פסיכולוג פעם פעמיים בשבוע, אבל אנחנו צריכים טיפול צמוד. סיוע יומיומי, כי המלקות הנפשיות הרבה יותר גרועות מאותה נכות של אדם שלא הולך. הביטוח הלאומי קבע שידון בתביעות. אין מה לדון, יש לקבוע אוטומטית 100% לצמיתות".
טליק גואילי, אמו של רן, לוחם יס"מ שנפל ונחטף לעזה: "אני יושבת בוועדות ומספרת כמה הבן שלי גיבור וננצח, ולא נוח לי שאני צריכה לכמת את העצב ורמת הכאב שלי אל מול אחרים, אני כואבת יותר? הם כואבים יותר? צריך לדבר פרקטית. אנחנו לא מקבצי נדבות. אני אסתדר אם לא תעזרו לי, כמו שהסתדרתי כל חיי. אני עצמאית וסגרתי את המשרד. אנחנו רוצים חיבוק, יחס, שתכירו בנו כנפגעים עם כל הזכויות הקיימות. אני לא רואה עצמי יושבת עם פסיכיאטר, ומגיעה להסביר עצמי בוועדות. הקרבתי את הבן שלי ועכשיו תורכים להילחם עליי. הלוואי והמעגל הזה לא יתרחב ושכולם יחזרו".
איבון, אמו של גל זנגורי שנרצח בנובה: "אני דומעת לא בגלל שאני צריכה את הכסף או הוועדות, אלא כי כואב לשבת ולשמוע משפחות שמנסות להסביר למה הבן שלהן חשוב יותר ממישהו אחר. אתם גורמים למצעד מסכנות וזה לא נכון. תקבעו חוק ותחילו אותו על כולם. יש פה ילדים שנרצחו וחזרו למשפחותיהם אחרי חודשים. במה זה שונה? אני ראיתי את בני ירוי, עם כל המוח על השדה, זה הגיוני שאני צריכה להגיע לוועדות? שיעשו לי טובה ויקבעו 60%? גם אני מתה מהלכת אחרי כל הגופות שראיתי, אל תפלגו בינינו ואל תפרידו בינינו".
יעל, אמו של תמיר אדר שנרצח ונחטף לעזה: "יושבים פה אנשי מקצוע שהיו צריכים לפגוש אותנו במקומות אחרים ולבוא לפה עם המסקנות. אני פונה למשפחות- לאף אחד אין מונופול על הכאב. אסור לנו לדבר אחד על השני. כל אחד איבד. אני אמו של תמיר מכיתת הכוננות של קיבוץ ניר עוז, שנחשב חלל צה"ל. כולם אנשים טובים עם כוונות טובות, אבל הגיעו עם חוברת הזכויות להורים השכולים, ושאלתי מה שונה בחוברת הזו מזכויות ההורים השכולים על פני כלל המלחמות ואמרו שזה לא שונה. ביקשתי מהם לעשות ש"ב. המציאות שלי שונה- הבן שלי נחטף, ילדיו היו בטבח ותופת, הם עקורים מבית, ויש פה כ"כ הרבה השלכות.
במקרה שלנו, אנחנו גם עקורים מבית וחיים באי ודאות. אני עוד שנים אהיה בשיקום, גם אחרי שבני ישוב לקבורה. לא אקרא לזה אובדן כושר עבודה כי יש לי יכולות, אבל איבדתי את כושר ההתפרנסות שלי, כמשפחה איבדנו את יכולת התפקודים הפונקציונליים שלנו, יכולת חברתית, כישורים זוגיים, הורות, שמירה על בית ומשפחה, הכל פגוע. ואז באים עם חוברת רגילה. הייתה פגישה במנהלת עם כל אנשי המקצוע, אמרו שיש שולחן עגול, אבל עברה חצי שנה ולא נאמר לנו איך אף אחד במשפחות לא נופל בין הכיסאות. האם ילדיי שהיו בטבח ואיבדו את אחיהם יחזרו למעגל העבודה? החברים שלי שזנחתי כי אין לי סבלנות לסמול טוק? יש פה אירוע טראומתי לאומי, שמשפיע ברמה האישית וחייבים להיות מענים אחרים. יש לי קצבה כאם שכולה והכירו בי קצת כנפגעת פעולות איבה, אך זה לא מכסה את השכר שלי.
אני אסתדר בסוף, אך זה לא הוגן שאני צריכה להסתדר. כנפגעת פעולות איבה קיבלתי הכרה זמנית. למה אני צריכה להצדיק היום בביטוח הלאומי, כשמי שמגיש את הבקשה שלי אומר שאני מסרבת לטיפול תרופתי ויורידו לי אחוזים. לא אקבל טיפול תרופתי כדי לשכנע את הוועדות של הביטוח הלאומי, איך כל מעגלי החיים שלי נפגעו. אני עומדת ומדברת בחוסן, אבל זה לא אומר שכל מערך החיים שלי לא פגוע ביותר. ההשתתפות בטיפולים חלקית. למה? תכבדו את החשבונית. אין בשוק 156 ₪ לטיפול, שנותן משה"בט. עכשיו שילמתי 1400 ₪ ל-4 טיפולים ומכירים ב-156 ₪. כמו שתמיר לא שאל שאלות ויצא בשם הערכים לאורם גדל, למה אנחנו שואלים שאלות? למה לא מחזירים באותה מטבע? המדינה צריכה להיות נדיבה כמו שהיא הייתה נדיבה כשהיה את פינוי או עקירת גוש קטיף, שיקום אישי הוא שיקום לאומי".
עו"ד טליה ג'מאל, מהייעוץ המשפטי לוועדה: "ביקשנו מענים ברורים מהממשלה – בפנייה בכתב למ"מ מנכ"ל משרד רה"מ על רבות מהסוגיות שהעלו בדיון. בנושא הנובה ביקשנו עדכון לגבי מינוי ממונה על נושא נפגעי המסיבות, כפי שהבטיח כאן יועץ רה"מ בדיון קודם. בנושא משפחות החטופים – יש הרבה זכויות שמגיעות למשפחות, ועדיין למרות הפעילות של המנהלת והסיוע המשפטי, אנחנו מגלים שהן לא תמיד מודעות להן. מהדיונים עלה שפערי המידע הכי משמעותיים נוגעים, באופן טיפוסי, לחטופים הזרים ולחטופים החיילים, שכן אמנם הזכאויות שלהם שוות, אך המעטפת ניתנת ע"י גורמים נפרדים – משרד החוץ והביטחון. מעבר לפערי המידע, הח"כים ביקשו לבחון כמה נושאים, שלחלקם נדמה שניתן לתת מענה במסגרת הדין הקיים ושינוי מדיניות ממשלתית ואחרים אולי ידרשו תיקוני חקיקה – לכן אנו מבקשים שגורמי המקצוע יתייחסו לסיוע שניתן למעגל השני והשלישי של המשפחות, לעניין "מענק הסתגלות" למשפחות של חטופים ששבו – חיים או חללים – לאחר שהמענק הרבעוני נפסק, שזה נושא שאנו מבינים שטופל בתיקון האחרון.
בנוסף, התבקשתם לבחון את האפשרות לתת סיוע ישיר לפחות לבן משפחה אחד של חטוף ששב, שיתמקד בטיפול בו, בהקבלה לנוהל אגף השיקום של משרד הביטחון. על חלק מהדברים האלה הממשלה אמרה בדיון הקודם שנעשית חשיבה ונשקל קידום תזכיר חוק. נושא עקרוני נוסף שעולה שוב ושוב הוא הכרה כנפגעי איבה, גם אם לא נכחו פיזית באירועים ביום ה-7.10, משפחות של נרצחי המסיבות ומשפחות חטופים – שנפגעו, במיוחד ב-PTSD, מהתמודדות המתמשכת עם השבי של בן משפחתם והלוחמה הפסיכולוגית, מכך שצפו בשידור חי בהתעללות וברצח של יקיריהם, שיצאו לחפש את יקיריהם ונחשפו להיקף הטבח, ועוד. כמו כן, יש שאלה כיצד להתמודד עם מצבים של "פגיעות מרובות", או עם מורכבויות ספציפיות. נאמר שיש חשיבה מתכללת בממשלה עם אפשרות לתזכיר חקיקה.
נבקש התייחסות של הביטוח הלאומי לחשש שהועלה מהרחבת מעגל הזכאים – נבקש לקבל את מספר בני המשפחה מדרגה ראשונה של חטופים, הורים וילדים, המוכרים כבר היום כנפגעי פעולות איבה, לעומת מספרם של כלל בני המשפחה. לגבי שורדי הנובה בעיקר, לאחר הפטור של הביטוח הלאומי, עלו טענות שמי שלא התייצבו פיזית קיבלו אחוזי נכות נמוכים יותר, באופן סטטיסטי".
יעל גורן חזקיה, ראש אגף מדיניות וממשל במינהלת החטופים, משרד רה"מ: "ההכרה הראשונית הייתה במשפחות החטופים, כשלשבים התייחסנו מאוחר יותר, ולכן החוק נותן מענה למשפחות החטופים בין אם הם חיים או חללים. ראינו את זה בראיה הדרגתית. הכירו בהורים כגורם הנפגע ביותר ולכן המענקים הרבעוניים להם הם הגבוהים ביותר. ההורים הוכרו כמשפחות שכולות לעניין הזכאויות שלהם – בין אם ילדיהם חיים או לא. הם מקבלים גם מענקים של 90,000 ₪ לרבעון וגם קצבה. כשענבר תחזור לארץ לקבורה ראויה, בעזרת ה', חיים ימשיך להיות אב שכול ויהיו מענים נוספים שחוקקנו. יש את חוק תגמולים, הכולל עוד מענק הסתגלות. חוק משפחות חטופים ונעדרים, כל עוד הוא חל הם זכאים לקצבאות. הממשלה דייקה את המענים בשיח עם המשפחות ועולה מכאן שיש פערי מידע".
חיים היימן: "איך המדינה דואגת שלא אהפוך להומלס עם 8000 ₪ שהיא נותנת.
גורן חזקיה: "משפחות החטופים מקבלות מענקים שהוגדלו וגם כלפי גרושים- המקבלים 80% מכלל המענק. בחוק פדויי שבי, הצענו תיקון שנדון בימים אלה בוועדת העבודה והרווחה, שייתן לחטופים ששוחררו הכרה של 100% נכות לשבים בחיים לצמיתות. בנוסף יש חוק שחוקק לפני כשלושה חודשים והוקם עבור יישומו מרכז בביטוח הלאומי, שנותן למשפחות החטופים ששבו – חיים או חללים – מעטפת שיקומית וטיפולית למשך 4 שנים, והמענה כולל מענק והלוואה לעסק עצמאי, יש מתן לימודים, ושיקום נפשי. החוק גם מציע ועדות חריגים, שמאפשרות להגדיל סיוע נפשי או תעסוקתי, סיוע לעסק או סיוע משפחתי, במקרים המתאימים. יש כמה זכאויות מתוקף כמה חוקים".
מ"מ היו"ר קרויזר: "יש פה בעיה חוזרת של הנגשה לזכויות, של הכרת הזכויות והמיצוי שלהם. כמו כן, יש תיקון שצריך לבצע בחוק נפגעי פעולות האיבה".
עו"ד שרית דימרי מהלשכה המשפטית בביטוח הלאומי: "עמדת הביטוח הלאומי מהחודש הראשון ל-7.10 היא שצריך חוק נפרד וחדש לטיפול בכל הנושא של אירועי השביעי לאוקטובר, על כל נפגעיו הרבים. יש פה הרבה צרכים שחוק נפגעי פעולות איבה הקיים מספיק להם. אנחנו מקבלים את העמדה של הרשות המאשרת במשרד הביטחון שאומרת שבמסגרת החוק הקיים אי אפשר להכיר במי שלא נכח פיזית באירוע, ואנחנו מבינים שיש צרכים למשפחות, שאינם בחוק נפגעי פעולות איבה. הסכומים שקיבלו לא די בהם, אבל ניסו לתת סל שיקום למשפחות השכולות. צריך חוק ייחודי לנפגעי 7.10, כי אי אפשר לייצר פלטפורמה בחוק נפגעי פעולות איבה שתפריד בין המשפחות, וזו עמדתנו שנחזור ונציג אותה גם בדיונים פנים-ממשלתיים.
אנחנו לא יודעים לתת זכויות ללא ועדות, מבלי תיקון חקיקה שיסדיר זאת. כך קרה גם ביחס לשבים. לגבי החטופים הזרים- הטיפול בהם נעשה בשיתוף משרד החוץ והקונסולים פה ובמדינות. יש לנו עובדת באגף נפגעי פעולות איבה שזו עבודתה. יש הוראות חקיקה שהן בתוקף לשנתיים, כשיפוי לקרנות הפנסיה לחטופים, המענקים הרבעוניים- הן עתידות להסתיים ואנחנו עובדים להאריכן. הזכויות של נפגעי איבה מושוות לנפגעי משרד הביטחון במלואן. יש דברים שאישרנו כחריגים, כי האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה שונה, אך הזכאויות הן על פי חוק, ולכן הקושי הוא כנראה במימוש ולא בעצם הזכאות. בנוסף, נבחן את הטענות הנוגעות להתייצבות בוועדות הרפואיות ונעביר בכתב את התייחסותנו ואת הנתונים הסטטיסטיים המבוקשים בנוגע לאחוז בני המשפחה של חטופים המוכרים כבר היום כנפגעי איבה".
עו"ד שי סומך משרד המשפטים: "עמדת הממשלה היא שחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה חל רק על מי שהיה פיזית באירוע. יש שני הליכים משפטיים שמתנהלים בנושא זה בייצוג של הסיוע המשפטי, והתבקשנו לתת בהם עמדת יועצת, שאנו היום בשלבים אחרונים של גיבושה.
בנוסף, הוקמה ועדה ציבורית כדי לתת מענים לאוכלוסיות השונות, כולל אלה שעליהם דיברתם, בשל ייחודיות אירועי ה-7.10. ההחלטה אם לתת הכרה או סיוע נוסף היא עניין של מדיניות. אנחנו כמובן נלווה כל תיקון חקיקה שיוצע בנושא, אך אנו כמשרד המשפטים לא מכירים יוזמה כזו כרגע".
אושרה גדרון, ממנהלת החטופים: "תזכיר החוק שדובר עליו בוועדה, דיבר על הרחבת מענים למשפחות השבים, וזה בעצם החוק שעבר לפני מספר חודשים, שכולל את הזכויות דרך מרכז השבים ואת מענק ההסתגלות. לגבי ההכרה במי שלא נכחו פיזית באירוע – יש הליכים משפטיים בהם התבקשה עמדת היועמ"שית בנושא וזה נמצא בבחינה".
עו"ד בת שבע שרמן שני, סגנית ראש הסיוע המשפטי: "אנחנו מייצגים 1646 מקרים של משפחות שכולות, בכ-300 נדרשנו להליכי מיצוי זכויות. אנחנו מייצגים 202 משפחות חטופים ב-308 תיקי מיצוי זכויות וכ-90 שבים".
מ"מ היו"ר קרויזר: "יש המון מקרים ותתי מקרים, והוועדה הזו שקמה ביוזמה של חברי קואליציה ואופוזיציה, מפקחת. מדינת ישראל היא מדינה עם הרבה רגולציה והדברים קורים לאט, אבל אנחנו פה לשפר ולתקן. הנוכחות שלכם חשובה. לא נוותר ונמשיך לדרוש תשובות, חייבת לקום מינהלת לטיפול במשפחות הנרצחים, כי האירוע הזה לא דומה לשום דבר אחר. היה אמור להיות פרוייקטור מטעם משרד רה"מ, לא נרפה מזה. ההנגשה ופערי המידע של המינהלת הוא דבר שיש לטפל בו באופן מידי".
