ערב הדיון בבג”ץ בעתירה נגד פיטורי ראש השב”כ רונן בר, התכנסו אלפים רבים בכיכר הבימה בתל אביב להפגנה תחת הכותרת “על סף תהום”. המפגינים קראו לעצור את מה שהם מגדירים כמהלך מסוכן שנועד לטייח את פרשת קטארגייט, אחת הפרשות הביטחוניות החמורות שידעה המדינה.
“הפיטורים של ראש השב”כ הם לא פחות מהשתקה של חקר האמת”, אמרה דפנה, אם לשלושה מתל אביב. “אני לא ישנה בלילות מאז שקראתי את מה שנחשף. כשמפטרים את מי שאחראי על ביטחוננו רק כי הוא קרוב מדי לאמת – כולנו בבעיה”.
גם גיא, מהנדס מרמת השרון, סיפר כי זו הפעם הראשונה שהוא משתתף בהפגנה. “תמיד האמנתי שמדינת ישראל יודעת לשמור על עצמה, אבל הפעם זה מרגיש כאילו מישהו מושך בחוטים בשביל להסתיר משהו. זו סכנה לדמוקרטיה”.
בקרב המפגינים הורגש זעם רב על המהלך הפוליטי, שלטענתם מבקש לפגוע במערכת הביטחון כדי למנוע חשיפת קשרים מדאיגים עם קטאר, מדינה המממנת את חמאס. ממארגני ההפגנה נמסר: “זהו צו השעה של הציבור הישראלי להתגייס ולהבהיר שהאיום באי ציות לפסק דין של בג”ץ הוא אנרכיה לשמה. הפגיעה החמורה בביטחון המדינה לא תעבור בלי שהאמת תצא לאור והאשמים יתנו את הדין”.
“אני שירתתי במודיעין, אני יודעת לזהות כשמשהו לא תקין קורה”, אמרה אורית, חיילת משוחררת בת 23. “ומה שקורה פה זה כשל מערכתי חמור. הפיטורים הם לא מקריים”. מיכאל, עורך דין מגבעתיים, הוסיף והתריע כי “ברגע שמתחילים לפטר אנשי ביטחון כדי לחסום חקירה – זו נקודת שבר. אנחנו כאן כדי להבהיר שהציבור לא יקבל את זה”.
“זה כבר לא עניין של ימין או שמאל”, אמרה שלי, סטודנטית למדעי המדינה. “זה על עצם היכולת שלנו לחיות במדינה דמוקרטית ובטוחה. אם אפשר להדיח ראש שב”כ כדי להסתיר קשרים מסוכנים – הכול אפשרי”.
ואל מול ההמונים, עמד גם אלי, סב לנכדים מתל אביב, ואמר בעצב: “עברתי כבר מלחמות, עברתי משברים – אבל מעולם לא חששתי כל כך מהעתיד כמו עכשיו. אני כאן בשביל הילדים שלי, כדי שהם לא יחיו במדינה שמפחדת מהאמת”.
שורדת השבי אילנה גריצווסקי: ״אני אילנה גריצווסקי, שרדתי את טבח ה-7.10. שרדתי 55 ימים של גיהנום בשבי בעזה. שרדתי חקירות, מכות, השפלות, פחד – וגם פגיעות מיניות שניסו לרסק את הגוף והנשמה שלי. חמאס ניסה לשבור אותי – אבל הוא נכשל. אני כאן. קמתי מהשברים. ואני כאן בשביל לזעוק לממשלה – שחררו את כולם. עכשיו!
459 ימים שמתן – בן הזוג שלי – ועוד 58 אחים ואחיות שלנו עוברים גיהנום! הם כלואים, עוברים עינויים, מתקשים לנשום, רעבים ללחם, צמאים למים – והכי כואב – הם לבד. וממשלת ישראל מפקירה אותם כבר 459 ימים!
הם בחושך. הם תחת הפצצות שמסכנות את חייהם. הם בידיים של מחבלים שיכולים בכל רגע להכות, להתעלל, או לרצוח אותם.
איך זה ייתכן שמדינה שמתבססת על הערך של “לא משאירים פצועים בשטח” – משאירה את הבנים והבנות שלה בשבי כבר שנה וחצי?
איך אתם, שרי הממשלה, ישנים בלילה כשאתם יודעים שממשלת ישראל בוחרת להפקיר? חוזרת למלחמה שמסכנת את מי שכבר שילם את המחיר הכי כבד? אני לא כאן כי אני גיבורה. אני כאן כי אני אישה, אזרחית, בת זוג – שלא מוכנה לוותר. לא על מתן. לא על החברים שלי. לא על המדינה שלי.
הבטחתי להם בשבי שאלחם עבורם. ואני דורשת – בשם כולנו: מדינת ישראל חייבת לשים יוזמה על השולחן – לשחרר את כולם. בבת אחת.
לא בפעימות. לא בקבוצות. לא “בהזדמנויות”. את כל 59 החטופים – עכשיו! אנחנו רוצים את כולם החיים לשיקום והחללים לקבורה. עכשיו!״.
רעיה עדני, אישה שכולה: "אלירן יצא מהבית בשבעה באוקטובר כדי להחזיר את החטופים ולהגן על המדינה ועשה זאת עד מותו. אבל עוד קודם לכם, הוא נלחם על הבית. בשנה שקדמה למלחמה וגם במהלכה הוא יצא להפגין. בכל מוצאי שבת התייצב כדי להלחם על האופי של המקום הזה. כחייל הוא הגן על המדינה וכאזרח נלחם על דמותה.
לפני הכל, אני רוצה להגיד לכם תודה שבאתם. זה לא מובן מאליו שיצאתם היום מהבית, שנסעתם, הלכתם או רכבתם לכאן. תודה שלא נתתם לאדישות לחלחל ולרמוס את התקווה. רק ככה נשנה. רק ככה נוכל לבנות פה מדינה טובה יותר.
לפני קצת יותר משנה, איבדתי בסמטאות חאן יונס את היקר לי מכל. אלירן, האיש שלי והאבא של שני ילדי המדהימים נהרג מפגיעת צלף. החיים הטובים שהיו לי התנפצו לאלף רסיסים ברגע אחד. ומאז, אני קמה כל בוקר, בכוח, לחיים של בניה. מטפסת לאט לאט מהתהום. וזה קשה מאוד וסזיפי אבל אני מרגישה שאין לי ברירה. אלירן לא היה מרשה לי להתייאש, לשקוע בדיכאון ולוותר.
אלירן היה איש מעשה, לא איש של מילים. הוא אהב וחלם וכעס ונלחם במעשים, בלי להתייאש, עד למטרה. הוא יצא מהבית בשבעה באוקטובר כדי להחזיר את החטופים ולהגן על המדינה ועשה זאת עד מותו. אבל עוד קודם לכם, הוא נלחם על הבית. בשנה שקדמה למלחמה וגם במהלכה הוא יצא להפגין. בכל מוצאי שבת התייצב כדי להלחם על האופי של המקום הזה. כחייל הוא הגן על המדינה וכאזרח נלחם על דמותה.
בשבעה באוקטובר המציאות של כולנו התנפצה לרסיסים וכמו שאני בונה את חיי מחדש, לאט לאט, אנחנו צריכים לבנות פה ביחד מדינה מחדש. וזה קשה. מי כמוני יודעת, הייאוש הוא כוח חזק, האדישות גם היא יכולה לרפות את הידיים. אבל אין לנו ברירה. אנחנו חייבים להחזיק ביחד תקווה. אין לנו מקום אחר, חייבים להצליח. אנחנו צריכים לצאת מהבית, להאמין, לצעוק, לעבוד קשה, כדי שתהיה פה מדינה טובה יותר, שצומחת מתוך השבר ולא מתפוררת בעקבותיו.
כדי שזה יקרה צריך לשנות את סדר היום הציבורי ואת סדרי העדיפויות. להפסיק לריב על דברים שוליים ולהתמקד במהות, בעיקר. יש לנו 59 חטופים להחזיר הביתה. הם נמקים במנהרות החמאס וצריך להחזיר אותם עכשיו. אין להם זמן. חייבים להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את המחדל ותפיק את הלקחים כדי שהמשפט ״לעולם לא עוד״ יהיה חקוק בסלע. צריך לשקם את האמון בין המגזרים השונים באוכלוסיה ובין העם למוסדות השלטון. וחייבים לדרוש בקול גדול – גיוס לכולם. האלונקה כבדה מנשוא ואין מספיק שנושאים אותה.
אלירן לימד אותי שצריך להגיד אמת, בכל מקום, בנחישות ומתוך כבוד הדדי. אבל לא לוותר על הערכים שלך. אני אמשיך להגיד את האמת שלי, האמת שלנו, בכל מקום. במאה שערים, בגבעות יהודה ושומרון, בעוטף עזה וגם פה בתל אביב. רק ככה ננצח".
אלוף במיל' נעם תיבון: "אם בנימין נתניהו היה מכבד את ההסכם שעליו הוא חתם בחודש ינואר, היינו עכשיו בעיצומו של שלב ב' של עסקת החטופים. החטופים שעדיין בחיים ברצועת עזה, היו יכולים להיות עכשיו בבית… אבל נתניהו בחר להעביר תקציב ביזה מושחת בתמיכתם של בן-גביר וסמוטריץ', ולכן החטופים לא איתנו.
ממשלת השבעה באוקטובר מחלישה באופן שיטתי את כל גופי הביטחון של ישראל. הם נתנו לבן-גביר לפגוע במשטרה, הם מפרקים את צה"ל עם חוק השתמטות בזוי, ועכשיו הם מנסים לפרק את השב"כ. אסור לנו לתת לזה לקרות. נתניהו אינו כשיר לקבל החלטות בנושא ביטחון ישראל.
שלום לכולם, אני כל כך מעריך את הנחישות שלכם. הלב שלנו הערב עם 59 חטופים בעזה והמשפחות שלהם, עם המשפחות השכולות שאיבדו את היקר מכל במלחמה הזו, ועם החיילים והחיילות וכמובן המילואימניקים – אוהבים אתכם.
אם בנימין נתניהו היה מכבד את ההסכם שעליו הוא חתם בחודש ינואר, היינו עכשיו בעיצומו של שלב ב' של עסקת החטופים. החטופים שעדיין בחיים ברצועת עזה, היו יכולים להיות עכשיו בבית. לחגוג את חג הפסח עם המשפחות שלהם.
אבל נתניהו בחר להעביר תקציב ביזה מושחת בתמיכתם של בן-גביר וסמוטריץ', ולכן החטופים לא איתנו. רוב מוחלט של אזרחי מדינת ישראל רוצים להחזיר את החטופים. זה ה-DNA שלנו הישראלים, אנחנו לא מפקירים פצועים בשטח, ואנחנו בטח לא משאירים אחים בשבי החמאס.
אנחנו שומעים את החטופים שחזרו, מה הם אומרים על ההפגנות. איך ההפגנות חיזקו אותם. איך אתם נותנים להם תקווה. ואנחנו נמשיך, בנחישות ובעוצמה, לתמוך בהם ובמשפחות שלהם. לא נוותר עליהם.
במסגרת ההפקרה הנוראית, נתניהו הזיז מצוות המשא ומתן את ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר. עכשיו הוא גם מנסה לפטר את ראש השב"כ ואת היועצת המשפטית לממשלה, בגלל חקירת אנשי הלשכה שלו שקיבלו כסף מקטאר.
אני רוצה להזהיר מעל הבמה הזו: מינוי ראש שב"כ שיהיה נאמן אישית לנתניהו, זו סכנה גדולה לביטחון ישראל. שמענו הבוקר את יורם כהן מספר איך נתניהו ביקש ממנו לפגוע בנפתלי בנט בתואנת שווא.
ממשלת השבעה באוקטובר מחלישה באופן שיטתי את כל גופי הביטחון של ישראל. הם נתנו לבן-גביר לפגוע במשטרה, הם מפרקים את צה"ל עם חוק השתמטות בזוי, ועכשיו הם מנסים לפרק את השב"כ. אסור לנו לתת לזה לקרות. נתניהו אינו כשיר לקבל החלטות בנושא ביטחון ישראל.
ממשלת המחדל והכישלון פועלת בכל כוחה לברוח מאחריות. אנחנו חייבים ועדת חקירה ממלכתית, לפי חוק, כדי לחקור את הכשלים האיומים – ולמנוע את האסון הבא. רוב מוחלט בעם תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית והרוב הזה שחוצה מחנות פוליטיים ינצח, המשפחות השכולות דורשות לדעת את האמת ודורשות צדק. מי שנכשל צריך לשלם את המחיר.
אנחנו ערב פסח- חג החירות, בימים, בשבועות ובחודשים הקרובים אנחנו נצטרך להיאבק על חרותנו, ברחובות, בבית המשפט העליון, יחד עם משפחות החטופים והמשפחות השכולות. אנחנו צריכים לשלב זרועות, ולהגן על מדינת ישראל שלנו היהודית והדמוקרטית ועל הערכים שלנו. נצטרך להגן על ארגוני הביטחון שלנו. עלינו להיות ערוכים למאבק ארוך וקשה. מאבק עיקש למען החטופים, למען ישראל, למען הילדים שלנו. אנחנו יכולים, אנחנו חזקים, אנחנו מאוחדים, אנחנו מוכנים לשלם מחיר אישי על המאבק הצודק ביותר בתולדות המדינה. עם ישראל חי".
