כ־91% מהישראלים חיים במרחב העירוני – נתון שמחדד את חשיבות הקהילתיות דווקא בערים הגדולות. אחרי 7.10 התברר שבמקומות שבהם קיימת תשתית קהילתית – יוזמות מקומיות, צוותי חוסן, ורשויות קשובות – התגובה לאירועי המשבר הייתה מהירה וחזקה יותר. הקהילות המקומיות, בשיתוף פעולה עם הרשויות, היו אלה שמילאו את החלל – בדיוק במקום שבו המדינה התקשתה להגיב בזמן. בכנס הלאומי הראשון לקהילתיות עירונית שנערך בבאר שבע, הוצג שינוי תפיסתי: קהילה כבר לא מותרות – אלא תשתית של ביטחון אזרחי.
עד לא מזמן, קהילתיות עירונית נחשבה בישראל לתוספת נחמדה – אבל לא הכרחית. מושגים כמו "צוות חוסן שכונתי" עוררו הרמות גבה, ולעיתים גם חיוך. אלא שאז הגיעה מתקפת ה־7 באוקטובר, והפכה את התמונה. בזמן שהמערכות הלאומיות הופתעו, וכששירותים ציבוריים קרסו תחת העומס, מי שהפעילו את המרחב העירוני – היו דווקא הקהילות המקומיות. המתנדבים, צוותי החוסן, היוזמות מהשכונה – ובשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות – יצרו את החוסן האזרחי, בדיוק במקום שבו המדינה לא הספיקה להגיע.
השבוע התקיים בבאר שבע הכנס הלאומי הראשון לקהילתיות עירונית, יוזמה של עיריית באר שבע וחברת כיוונים בשיתוף קרן שח"ף, ארגון ארץ עיר וחברת ICL. באר שבע, שהובילה את יוזמת הכנס, מציגה מודל פעולה לעיר גדולה שמצליחה לבנות תשתית קהילתית חיה. היא אינה היחידה – אך היא מראה שאפשר.
הכנס סימן מעבר מגישה רכה לגישה אסטרטגית: קהילתיות עירונית היא כבר לא רק שיח חברתי – היא הפכה לאחת מהתשתיות המרכזיות של חוסן אזרחי בישראל. מאז המלחמה, ברור שקהילות חזקות לא רק שורדות – הן יוזמות, תומכות, מאחות ומובילות. עבור רשויות רבות, מדובר בכלי ממשי לניהול משברים – לא פחות מאשר מערכות ביטחון או שירותי רווחה.
"לפני 7.10 היו מי שצחקו כשאמרנו 'צוות חוסן שכונתי'. היום זו הדרישה הראשונה מהשטח," אומר אורי כרמל, מנכ"ל ארגון ארץ עיר וחבר מועצת העיר באר שבע, "בכנס שמענו מכל הארץ את אותה תופעה: הרשויות המקומיות משנות אסטרטגיה – הן לא רק מספקות שירותים, אלא מקשיבות לתושבים, מזמינות אותם לקחת חלק, ומבינות שהם יצרני העיר החדשים. זו תפיסת עולם אחרת – ומתחילה להפוך לנורמה".
במהלך הכנס, שבו השתתפו עשרות אנשי מקצוע מרשויות כמו רחובות, גבעתיים, בת ים, אשדוד ודימונה, עלה נתון מעניין: מעל 92% מאזרחי ישראל חיים כיום במרחב העירוני. המשמעות – אם לא תיבנה בו תשתית קהילתית אפקטיבית, החברה הישראלית כולה תישאר פגיעה ומבולבלת.
הכנס, שנערך בפארק הסופרים – מרחב קהילתי ייחודי שצמח בעצמו מהשטח – כלל שלושה מושבים מקצועיים, סיורים, יריד מיזמים קהילתיים ודוכני השראה מהשטח. בין הדוגמאות שבלטו: "הכולבויניק" – מחסן ציוד קהילתי שיתופי בשכונות העיר, "זמן אבא" – פעילות קהילתית מותאמת לאבות צעירים במרכז הקהילתי רמות ומועדון רונאל – מרכז לגיל השלישי שפועל על בסיס השתתפות ונתינה הדדית של המשתתפים עצמם.
לימור מוסייל, מנהלת השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה והביטחון החברתי, אמרה: "במלחמה המתמשכת מתגלה בעוז עוצמתה וחשיבותה של הקהילה. היום, לאחר ה־7 באוקטובר, הדרישה לקדם חוסן קהילתי, קהילה וקהילתיות – מגיעה מהשטח: מהרשויות, מהתושבים, מצוותי פעילים קהילתיים ומהאקוסיסטם העוסק בקהילה. הקהילתיות הפכה מתוספת נחמדה לתשתית אסטרטגית – לביטחון, לרווחה ולחיים עצמם. אנחנו רואות ורואים שערים שמקדמות קהילתיות לא רק מתאוששות מהר יותר, אלא גם מצמיחות מנהיגות מקומית ובונות זהות קהילתית חזקה מהיסוד."
השירות לעבודה קהילתית במשרד הרווחה והביטחון החברתי פועל לאורך שנים לקידום קהילתיות עירונית וחוסן קהילתי, דרך המחלקות לעבודה קהילתית ברשויות המקומיות, תשתיות שותפויות ותכניות ארציות כגון צח"י וצח"ש. היום ברור יותר מתמיד: הקהילה היא מנוע צמיחה ומנוף להתמודדות עם אתגרי החברה הישראלית. או כפי שאמרה מרגרט ויטלי – 'לא משנה מה השאלה, הקהילה היא התשובה'. "קהילה היא לא רק מערכת תמיכה – היא שכבת הגנה ראשונה לחיים עצמם. אנחנו רואים את זה בכל מקום שיש בו שגרה קהילתית מתמשכת – זה פשוט מציל חיים," מוסיפה מוסייל.
הדיון בכנס הדגיש שהמהפכה הקהילתית אינה רק אידיאולוגיה, אלא תגובה פרקטית למציאות. כשקהילה מתפקדת – היא מסוגלת להחזיק את המרקם האנושי גם ברגעים הקשים ביותר. כעת, השאלה שנותרה פתוחה היא לא האם קהילתיות נדרשת – אלא מי יבחר להטמיע אותה באופן עמוק ואמיתי בערים שלו.
