הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי שלנו נוכח בשולחן הסדר כשאנחנו מספרים בהגדה על אודות האתוס של היציאה מעבדות לחירות: "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ ד' אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה". לבנת הבסיס והמוצא היא עבדות מצרים.
בספרו של הווארד פאסט "אחיי גיבורי התהילה" מסופר על סנאטור רומאי שנשלח לארץ כדי לברר אם ראויה יהודה להיות בת ברית של רומי. הסנאטור ביטא בתשובתו את הבוז והזלזול שהוא רחש ליהודים על שיש להם חוקים חסרי טעם כגון המצווה לשבות ביום השביעי ולשחרר עבדים אחר שש שנות עבדות, ובכלל, על מיעוט העבדים המצויים ביהודה. מסקנתו הייתה: אין לתת אמון ביהודים לעולם.
כך נמצא במצווה המכוננת בתנ"ך בפרשת משפטים את ההבדל המהותי שבין חופש לחירות. "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם". אתה יכול לצאת לחופשי, אך עדיין להיות משועבד ונטול חירות. במילים אחרות, אתה יכול לצאת ממצרים לחופשי, אבל רק אם תוציא את מצרים מתוכך תהיה זו יציאה לחירות.
הפילוסוף ישעיהו ברלין הנחיל לנו שני סוגים של חירות: שלילית וחיובית. החירות השלילית היא "חירות מְ", ואילו החירות החיובית קרובה לרעיון של מיצוי עצמי, או ליכולת לבחור בחירות משמעותית – "החירות לְ". חירות חיובית מתמקדת ברצונות של היחיד, המושפעים בין השאר מחינוך, מסביבה ומרכיבים אישיים. החירות השלילית היא למעשה חופש, והחירות החיובית היא למעשה החירות להגשמה עצמית.
אריק פרום, פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי־גרמני, טען בספרו המונומנטלי "מנוס מחופש" שבתוך המסגרת של העולם המערבי המודרני, הבנוי על מודל כלכלי־חברתי קפיטליסטי, נוצר מושג חופש שאינו מאוזן. האדם למעשה משועבד לאל השוק והכלכלה, ומאבד את קשריו הבריאים עם זולתו. במצב זה, האדם אינו מסוגל ליהנות מהחופש שיש לו, והוא בורח מעצמו ומאחריות עצמית.
בימים אלה, ערב חג הפסח, אנו נושאים תפילה ומייחלים לשובם הביתה של כל החטופים. אנו מלווים בהתרגשות את החטופות והחטופים שחזרו, שאומנם יצאו לחופשי, אבל האתגר העומד בפניהם הוא היציאה לחירות. אנו מחבקים אותם ומייחלים לחירותם.
פסח השנה קורא לנו להאיר את חירות המוסר, הערכים והמידות, את חירות המחשבה ואת חירות השיג והשיח בתוכנו. החירות מתווה לנו את אתגר נתיב השינוי – מעבדות לחירות, מפירוד לאחדות, מהתרחקות להתקרבות, מאטימות להקשבה, מחשיכה לאורה.
כך, החירות בחג הפסח השנה תעניק משמעות לקריאה בהגדה: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".
הכותב הוא מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא
