"בשבילי זה כבוד גדול להיכנס לנעליים הגדולות של שחקנים שאני מעריץ ובראשם ספי ריבלין וגם אברהם בן-יוסף, יעקב בודו, שמואל וילוז'ני, דרור קרן ויניב ביטון, שבעקבותיהם אני משחק כעת את טרופלדינו בהצגת 'משרתם של שני אדונים', תפקיד שהוא מתנה לשחקן, במיוחד לקומיקאי", אומר ברצינות איתי שור, כוכב תיאטרון החאן הירושלמי, שבהצגה מגלגל את הקהל מצחוק תוך כדי אינטראקציה שהוא יוצר איתו.
החדירה לתוך הקהל לא מביכה אותך?
"נהפוך הוא! אין לך מושג כמה אני נהנה מזה ורק מחכה לקטעים האלה של מגע עם הקהל. זה שבמשך שעתיים של צחוק אני יכול לנתק את באי ההצגה מהמציאות המעורערת שבה אנחנו חיים כעת הוא דבר ענק בעבורי. לדעתי, עכשיו האנשים ממש זקוקים לכך".
סיפרו לך על הגרסה הקודמת של "משרתם" בחאן, לפני 50 שנה?
"סיפרו לי, בוודאי שסיפרו. אם אז מייקל אלפרדס ביים את ספי ריבלין וחבריו בקומדיה דל ארטה, אצלנו, בבימוי של אריאל נ. וולף, שזאת הייתה חוויה אדירה לעבוד איתו, זו קומדיה דל ארטה בעיבוד מודרני שבה נראה טרופלדינו, שעובד אצל שני אדונים במקביל, כמו הג'וקר. יש מקומות בהצגה שהטיפוס מזכיר לי אותי בתור הילד הכי נמוך בכיתה, שעם כל מיני קונצים ידע להתחמק מנחת זרועם של הבריונים, שהפה הגדול שלי היה מסבך אותי איתם".
שור, 39, גדל ביהוד כחקיין-מצחיקן עם נטייה להשתטות, כדבריו. הוא למד בסטודיו ניסן נתיב בעקבות סדנה ששלום שמואלוב העביר בתיכון שלו. כבר בעת לימודיו בשנה ג' של הסטודיו הוא שיחק בסרט "בופור", שביים יוסף סידר ולאחר מכן הוא התרוצץ בין הצגות לילדים, ש"לדעתי הם הקהל הכי כן".
כבוגרים אחרים של הסטודיו, הוא נשאב לחאן, "תיאטרון שמנעוריי אהבתי את ההצגות שלו וישר הרגשתי בו כמו בתוך משפחה". שור אוהב את ההתרוצצות שלו ושל חבריו בין הרבה הצגות. "זה נראה לי יותר בריא מאשר לרוץ עם אותה הצגה 25 פעם בחודש עד שנמאס לך מעצמך", הוא מעיר. "פה יש גיוון. אתה שם פאה שונה, או שפם שונה ונהפך למישהו אחר, אבל נשאר באותה מסגרת".
שור משחק טניס כתחביב, "מה ששומר אותי בכושר", רץ להנאתו ומנגן באקורדיון ובגיטרה. הוא נשוי לורוניקה, מעצבת תלבושות לתיאטרון ואב לשניים – ג'וליאן ואמיליה, שלא משעמם להם עם אב מצחיק ו"שטותניק" כמוהו, ש"אוהב להיות הרבה עם הילדים".
