האישיות המורכבת של אודיה באה לידי ביטוי כמעט בכל השירים שלה. זה לא רק ברמז – אלא בפשט הדברים. היא מכנה את עצמה "אינטלקטוערסית". יש בה עומקים ורגשות ויכולת להביע אותם, אבל היא גם הילדה ש"שרה שירים ששרים עם היד על הברזלים" בבת ים, ממשפחה חצי הרוסה שיוצאת לרקוד בשלוותה בחמישי ומוצאת את עצמה חצי אבודה למחרת, מי יודע באיזו שעה.
מהמעריצים שלה ביקשה אודיה להגיע בלבן לסדרת ההופעות שלה בהיכל מנורה. גם זו בקשה ש"פוסחת על שתי הסעיפים". מצד אחד – אווירה של טוהר, זיכוך, בית כנסת ביום כיפור. מצד שני, די במעט מים על הלבן הזה כדי לחשוף את הגוף ולהשתמש במיניות ככלי.
ההופעה שלה הייתה טובה. ניכר שהיא השתפרה מאוד ביכולות הווקאליות שלה. היא יציבה, לא מזייפת, משחקת עם העיבודים ומעניקה חיים לשירים שיוצאים מהאולפן אל הבמה, בלייב. עם זאת היא גם חשפה במה היא באמת טובה: לשיר על הפסנתר, לעמוד עם האקוסטית, לשכב על הבמה ולרגש. כשהיא עם הרקדנים זה לא עובד. היא לא סוחבת את הבמה הגדולה והתנועתיות שלה מזלזלת, שלא לומר מרגיזה. אודיה היא הפרזנטורית של אחורי הקלעים.
