רבות כבר נכתב על המועמדים השנה לטקס החשוב ביותר בעולם הטלוויזיה, פרסי האמי. על "סוורנס" (ניתוק), שזכתה במספר המועמדויות הרב ביותר עם 27 בסך הכול, "הלוטוס הלבן" שהשתלטה כמעט לבדה על קטגוריות השחקנים התומכים למרות עונה שנויה במחלוקת, על HBO עם מספר המועמדויות הגדול ביותר לפלטפורמה כלשהי ו"הסטודיו" ששברה שיא עבור קומדיה בשנתה הראשונה.
אבל למועמדים עוד יהיה את הזמן שלהם, לקראת ואחרי הטקס שיתרחש ב-14 לספטמבר, אז בינתיים שווה לקחת רגע ולהתעסק דווקא בכל השחקנים, התסריטאיות והבמאים שפספסו את ההזדמנות שלהם השנה, ולטענת רבים (או לפחות לטענתי) – לא בצדק.
כמובן שכאשר דנים במי ראוי להיכנס לרשימת המועמדים תעלה גם השאלה "על חשבון מי?", אבל הפעם העדפתי להתעסק בפרגון לסדרות שהיו ראויות לכך על פני מתיחת ביקורת על המועמדים הפחות מוצלחים. לפחות השתדלתי, אבל גם היו מקומות שלא הצלחתי להתאפק.
רשימת ההשמטות מלאה בסדרות שקיבלו רק חלק מהמועמדויות שהיו צריכות לקבל, אבל אף סדרה לא בולטת בהיעדרה המוחלט כמו "תעשייה", הדרמה הבריטית של HBO ששידרה בקיץ האחרון את עונתה השלישית והמוצלחת ביותר. הסדרה, שעוקבת אחרי בנק השקעות לונדוני והעובדים שבו, הלכה והשתפרה מעונה לעונה ותוך כדי צברה גם יותר ויותר פופולריות, כך שאם בעונות הקודמות ניתן היה להבין את היעדרה מרשימת המועמדויות, הבחירה להתעלם לחלוטין מהסדרה השנה לא מובנת בכלל.
המצוינות של הסדרה בשלל תחומים גורמת לכך שקשה להחליט באיזו קטגוריה ההתעלמות ממנה יותר מתסכלת: מסדרת הדרמה של השנה, מבימוי בסדרת דרמה או מהופעות המשחק המצטיינות של מריסה אבלה (יסמין) וקן ליונג (אריק).
ואם במקום הראשון בקטגוריית "התעלמות מוחלטת ומכעיסה מסדרה" נמצאת "תעשייה", אז במקום השני ולא רחוק מאחוריה נמצאת הקומדיה "משפחת ג'מסטון". מה שיותר מכעיס במקרה של הקומדיה המשוגעת, שיצר דני מקברייד, היא שמדובר בעונתה הרביעית והאחרונה ולכן בהזדמנות האחרונה לתגמל את הסדרה, ובעיקר את שחקניה הראשיים המעולים, במועמדות.
לא מדובר אומנם בקומדיה פופולרית כמו אחרות שמופיעות ברשימה, אבל דמויות כמו ג'ודי (אידי פטרסון), ג'סי (דני מקברייד בעצמו) וקלווין (אדם דיוויין) הן ללא ספק חלק מההופעות הקומיות המוצלחות של השנה, בטח על פני אחרים שקיבלו מועמדות (אוזו אדובה שהייתה בסדר אבל חד ממדית ב"המעון" או שלל שחקני "הדוב" שזכאים למועמדות אבל על הופעה דרמטית ולא קומית).
ואם כבר עסקינן ב"משפחת ג'מסטון", נעבור לקטגוריה הבאה שהיא "שחקנים שקיבלו מועמדות אבל על התפקיד הלא נכון". הקטגוריה הזאת כוללת בתוכה שני שחקני "הלוטוס הלבן", שאומנם עשו עבודה לא רעה בכלל בעונה השלישית של הדרמה הקומית אבל דווקא זרחו עוד יותר בפרויקטים אחרים.
הראשון הוא וולטון גוגינס, שהופעתו האייקונית ב"משפחת ג'מסטון" בתור דוד בייבי בילי ראויה להירשם בספרי ההיסטוריה, לעומת הופעה ישנונית ולא זכירה בתור ריק ב"לוטוס הלבן". מקרה דומה קרה גם עם נטשה רות'וול, שזוכה למועמדות שנייה באמי על גילומה של בלינדה, אבל בעיניי בלטה הרבה יותר בקומדיה המדכאת לפעמים "איך למות לבד", אותה גם יצרה.
באופן כללי קטגוריית קומדיית השנה הצליחה לפספס לא מעט מהקומדיות הטובות של השנה. מלבד "איך למות לבד" ו"משפחת ג'מסטון", אותן כבר הזכרתי, גם "המורה לאנגלית", סיטקום מודרני שמתרחש בתיכון, וגם "פיצוי יתר", קומדיית קולג' שמצליחה להיות גם מרגשת וגם מצחיקה, לא זכו ליחס בכלל מהאקדמיה. נראה שפרסי האמי התרגלו לתת מועמדויות לקומדיות ותיקות, כמו "רק רוצחים בבניין" ו-"אבוט אלמנטרי", גם אם הן חוו עונות פחות מוצלחות, על פני להאיר זרקור על קומדיות חדשות ובועטות.
אבל כאמור, את רוב מכסת המועמדויות לקומדיה חדשה לקחה "הסטודיו", כמו בקטגוריית שחקן אורח בסדרת קומדיה, שבה שחקני "הסטודיו" זכו ל-5 מתוך 6 המועמדויות. בכלל קטגוריית השחקנים האורחים תמיד מרגישה כאילו פשוט בוחרים את השם הכי מוכר, לדוגמה המקרה של סינת'יה אריבו ("וויקד") שזכתה במועמדות על הפרק שבו כיכבה ב"פוקר פייס", למרות מועמדים ראויים יותר אך לצערם מוכרים פחות, הן מ"פוקר פייס" והן מ"המורה לאנגלית".
ולקטגוריה האחרונה, "סדרות שזכו במועמדות כלשהי ולפחות לא יצאו בידיים ריקות אבל הגיע להן הרבה יותר". בקטגוריה הזאת נמצאות בין הסדרות הטובות של השנה, לפחות עבורי, שחבל שלא יזכו ביותר תשומת לב בטקס הקרוב. כמו "מישהו איפשהו", הקומדיה השקטה והמרגשת של HBO שזכתה במועמדות על כתיבה ועל שחקן משנה (ג'ף הילר הכובש שגילם את ג'ואל) אבל יכלה לקבל יותר, או "חזרה גנרלית", הקומדיה שוברת הז'אנרים של ניית'ן פילדר שבולטת בהיעדרה מקטגוריית קומדיית השנה.
בקטגוריה עם השם הקליט יש גם דרמות כמו "אל תגיד כלום", המיני סדרה על הסכסוך הצפון-אירי שהרוויחה מועמדות רק בקטגוריית הכתיבה, ופספסה בקטגוריות אחרות כמו קטגוריית המיני-סדרה או שחקנית ראשית במיני-סדרה, שבה הייתה צריכה להופיע כוכבת הסדרה, לולה פטיקרו המעולה. ואפילו "אנדור", שקיבלה מספר מרשים של 14 מועמדויות, ראויה לציון בקטגוריה זאת בשל ההתעלמות המוחלטת מהופעות המשחק הבלתי נשכחות של קאסט הסדרה, החל מדייגו לונה (אנדור עצמו) ועד לג'נביב אוריילי (מון מותמה) ואליזבת דולאו (קליאה).
אז נכון שאי אפשר שכולם יהיו מועמדים ובסוף טעם זה סובייקטיבי, אבל גם השנה יש תחושה שפרסי האמי מעדיפים לזרוק כמה שיותר מועמדויות ופרסים על הסדרות המוכרות, כמו "סוורנס" ו"הלוטוס הלבן", במקום לנסות לחגוג את ההיצע העצום והעשיר של טלוויזיה בו זכינו השנה.
