המשכנו עם קלמרי פלנצ'ה (84), אותו סליידר בורגר (79), שיפוד אנטריקוט (94) וניוקי סרטנים (128).
מנת הקלמרי הגיעה עם תבשיל חומוס, עלי חובייזה ויוגורט. זו הייתה מנה שקצת הזכירה מסבחה ולקתה במידה של מליחות יתר. חמיצות היוגורט אמנם איזנה במשהו את המליחות אבל לא עד הסוף. הקלמרי עצמם היו עשויים היטב אבל השלם לא לגמרי התלבש למשהו נכון.
הבורגר, עם צ'דר, היה טעים ממש. היה בו כל מה שהופך בורגר מסביר לטוב, החל מאיכות הבשר, דרך קיצוצו, תיבולו, מינוני השומן שבו וצריבתו. אנחנו רגילים לאכול בורגרים סבירים. זה היה הרבה מעבר לרגיל.
במנת ניוקי הסרטנים היה קרם תירס לבן, חמאה ובסיס ציר סרטנים, וגם קראמבל תפוחי אדמה. בשר הסרטנים שולב בקרם והיה עדין וטוב. הניוקי עצמם היו בסדר גמור אבל הרוטב, שהיה בו גם שמן עירית, כמו כמה מהרטבים האחרים שבהם נתקלנו, היה מלוח מדי, לא מאוזן כלל. יכול להיות שזה מה שקורה כשצריכים להוציא יותר מדי מנות ביותר מסטנדרט אחד לזירות בילוי שונות במקום אחד. מאבדים פוקוס. חבל, כי בבסיסה זו אמורה הייתה להיות מנה ראויה.
שיפוד האנטריקוט היה מצוין. 120 גרם של בשר איכותי מאוד, מידיום-רייר כמתבקש, עם אריסה נהדרת, חריפה אבל לא מדי, לצידו.
חתמנו עם עוגת גבינה באסקית לא קלאסית (56). מה שהסיט אותה מהמחוזות הקלאסיים, שמהם צרכנו לעייפה בשנים האחרונות, היה תוספת ברולה מעל עם קרמל פרמזן מיושן ונגיעת פרמזן גם בתוכה. העוגה הייתה מצוינת, מרקמית, נשארה בה הרכות, הפרמזן הוסיף אומאמי, הברולה היה אחד יותר מדי אבל הוא לא באמת הפריע. אהבנו.
