אם יש משהו שמאוד מטריד אותי בימים אלו, נוסף לגורל בני הערובה המתענים בעזה, אלו הפרסומים על הפעילות לכאורה של יועצים בלשכת ראש הממשלה למען קטאר ונגד מצרים.
בלי קשר לכך, לאחרונה נחשפנו לידיעות, רובן באמצעי תקשורת המזוהים עם הימין הדתי, שלפיהן קיים חשש אמיתי לפלישה מצרית לנגב, עם אזכור המחיר הנורא ששילמנו בטבח 7 באוקטובר. לנוכח התגובות של "גורמים מדיניים", ראיתי בדמיוני גדודי שריון צה"ליים פורצים לחצי האי סיני כדי להשמיד מבעוד מועד את ריכוזי הכוחות הבאים עלינו לכלותינו.
אחרי חלום בלהות זה, שתוצאותיו הטרגיות מוכרות לי היטב ממלחמת יום הכיפורים, שבה איבדה החטיבה שלחמתי בה 119 לוחמים (מי שלא נהרג, נפל בשבי או נפגע נפשית לדורות), עברתי שוב ושוב על הפרסומים בפרשת קטארגייט.
לדעתי, בגלל חומרת העבירות, לכאורה, על הממשלה כולה ובעיקר על העומד בראשה ושר המשפטים שלה לתת גיבוי מלא לחוקרים ולדרוש חקירה מעמיקה, בלי משוא פנים ובלי הנחות סלב.
אל לה לממשלה לנהוג כארגון פשע ולתקוף את החוקרים, לחפש איזה מעשה קונדס כדי לבחון בזכוכית מגדלת כל בן משפחה של פרקליט, והכל במטרה להציב קשיים בפני חקר האמת.
בתחילת שנות ה־60 של המאה קודמת נעצר בכיר במשרד הביטחון ומקורבו האולטימטיבי של בן־גוריון, ישראל בר, ובהמשך הוא נידון ל־15 שנות מאסר בעוון ריגול לטובת ברית המועצות. בן־גוריון לא טייח, לא קונן על תנאי המעצר של בר ולא קבל על מעצר פוליטי. התנהלות ראש הממשלה וצמרת מפלגתו אז ראויה לחיקוי על ידי ראש הממשלה וצמרת הליכוד היום.
חיינו כאן תלויים בחשיפת האמת ובהרחקת מעורבים בפרשות חמורות, אם אכן יש כאלה, מכל פעילות ציבורית. רק מהלך אמיץ כזה יחזיר את השפיות למקומותינו וימנע סכנת מלחמה, חלילה, בשל מעורבות זרה של "מדינה מורכבת" כזו או אחרת.
הכותב הוא מחבר הספר “הלוחש לאוזנו״, ובעבר שימש יועצו של שמעון פרס
