אחרי כמעט חמישה עשורים של נישואין ושני ילדים בגירים, מצא עצמו תושב השפלה בן ה-84 בבית המשפט מואשם בתקיפת אשתו. אך אירוע בלתי צפוי – פטירתה של האישה במהלך המשפט – הוביל לתפנית דרמטית שחשפה את האתגרים המשפטיים כשהעדה המרכזית נעדרת מהדיון. התביעה נאלצה להסתמך על עדויות משניות ואמרות חוץ, שלא עמדו במבחן הראייתי הנדרש, ובכך נפתח הפתח לזיכויו המלא של הנאשם מכל האישומים שיוחסו לו.
התיק החל כאשר הוגש כתב אישום נגד הנאשם, שהיה נשוי למתלוננת במשך כמעט 50 שנים, בגין שני אירועי תקיפה נפרדים. על פי האישום הראשון, בספטמבר 2020, הנאשם היכה את המתלוננת במכת אגרוף בחזה בעת שישבה בסלון ביתם עם חברתה. האישום השני התייחס לאירוע שהתרחש כשלוש שנים קודם לכן, כאשר על פי הנטען, הנאשם היכה את המתלוננת בפניה באמצעות נעל לאחר שהתרגז על העיכוב בפתיחת הדלת.
"הכלל הבסיסי הוא שעל המאשימה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר", קבע השופט הישאם אבו שחאדה. "במקרה שבפניי, התשתית הראייתית לגבי שני האישומים היא רעועה ומלאה בסדקים". השופט זיכה את הנאשם על בסיס שישה נימוקים מרכזיים. ראשית, המתלוננת לא העידה בבית המשפט עקב פטירתה. שנית, אמרת החוץ שלה במשטרה נמצאה כבלתי קבילה מאחר שלא עמדה בתנאי סעיף 10 לפקודת הראיות. במקרה של האישום הראשון, המתלוננת התלוננה במשטרה רק 13 שעות לאחר האירוע הנטען, מה שהשופט קבע כי אינו עומד בדרישה של "בסמוך לאחריו" כנדרש בחוק.
בנוסף, השופט מצא סתירות מהותיות בין גרסאות העדים השונים, במיוחד לגבי המקום בו התרחש האירוע הראשון. בנם של בני הזוג, העיד כי האירוע התרחש בדירת חברתה של המתלוננת, בעוד המתלוננת עצמה מסרה בהודעתה במשטרה כי האירוע התרחש בביתם.
השופט גם קבע כי יש לייחס משקל נמוך לעדותו של הבן בשל סתירות בעדותו, שימוש בלשון הגזמה, והעובדה שהוא סובל ממחלת נפש ומקבל טיפול פסיכיאטרי. יתרה מכך, עדותה של חברת המתלוננת, שהייתה עדת ראייה לאירוע הראשון, תמכה למעשה בגרסת הנאשם, כאשר העידה שראתה את הנאשם מרים את ידו אך לא ראתה אותו מכה את המתלוננת.
"עדותה, לא רק שאיננה תומכת בעדותה של המתלוננת באמרת החוץ שלה שהנאשם נתן לה אגרוף לכוון החזה, היא דווקא תומכת בעדותו של הנאשם שרק הרים את ידו כלפי מעלה וכלל לא היכה את המתלוננת", כתב השופט אבו שחאדה.
אשר לנאשם עצמו, למרות שבמהלך עדותו אמר כי "עשה טעות" בעבר והיכה את אשתו, השופט קבע כי לא ניתן לקשור באופן ברור את הדברים לאירועים הספציפיים המתוארים בכתב האישום. הנאשם הכחיש בחקירתו במשטרה את המיוחס לו בשני האישומים. "תהיה כוונתו של הנאשם אשר תהיה", קבע השופט, "בסוף קיים קושי לקבוע באופן פוזיטיבי שהוא הודה באירוע כלשהו מתוך שני אירועי התקיפה הקונקרטיים שמתוארים בכתב האישום".
