ההפגנות נגד חמאס ברצועה התחדשו היום (רביעי), ובסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות נצפו המפגינים קוראים לחמאס לקבל את ההסכם שהתגבש בקהיר לעסקת חטופים. אולם, ב"וושינגטון פוסט" פורסמה כתבה בנושא, המראה כי ההתנגדות של העזתים לחמאס אינה תמיד פשוטה – כשחמאס עוקב אחרי עיתונאים ומאיים על כל מי שיתנגד אליהם.
תושבי עזה אמרו כי חלק מהפלסטינים שהשתתפו או פרסמו ברשתות החברתיות על ההפגנות קיבלו שיחות איומים או זימונים מביטחון הפנים של חמאס. בתקשורת המקומית, גורמים אנונימיים בחמאס כינו את המפגינים כמשתפי פעולה עם ישראל. מספר עיתונאים פלסטינים אמרו ל"וושינגטון פוסט" היום (רביעי) כי הם חשים לחץ לא לסקר את ההפגנות כי זה עלול להסיח את דעתם מהמלחמה, ובעקבות איומים מחמאס.
בחודש שעבר הכו אנשי חמאס למוות את אודיי רביי, שהגן על בן דוד שהוטרד על ידי אנשי ביטחון של חמאס בשל השתתפותו בהפגנות, כך לפי שני קרובי משפחה שדיברו בעילום שם עם ה"וושינגטון פוסט". קבוצה גדולה של רעולי פנים שהזדהו כחברים בזרוע החמושה של חמאס, גדודי איזדין אל-קסאם, חטפו, הכו ועינו את רביי, כך מסרו קרובי המשפחה שראו אותו בבית החולים. "זה גורלם של אנשים שעושים עוול לחמאס", סיפרו המשפחה שכך אמרו חמושי חמאס.
בכיר חמאס באסם נעים לא הגיב ל"וושינגטון פוסט" בנושא. בהצהרה בחודש שעבר, הוא אמר: "לכל האנשים יש את הזכות לבכות מכאב ולהרים את קולם נגד התוקפנות נגד עמנו", אך הוא מתח ביקורת על אלה ש"מנצלים את התנאים ההומניטריים הטרגיים הללו, בין אם כדי לקדם אג'נדות פוליטיות חשודות או כדי לפטור את התוקפן הפלילי, הכיבוש וצבאו, מאחריות".
גל ההפגנות דאז, החל בעיר בית להיא שבצפון עזה זמן קצר לאחר שישראל הפרה את הפסקת האש עם חמאס וחידשה את הפעולות הצבאיות. סעיד קילאני, פעיל פוליטי מבית להיא, אמר שההפגנה שם החלה באופן ספונטני, בעיקר בקרב תושבים שסבלו הכי הרבה בהפצצות ישראליות. לאחר מכן התפשטו ההפגנות לחאן יונס, ג'באליה וערים אחרות, שם צועדים צעקו "חמאס החוצה" וקראו להפסיק את המלחמה.
"אם קץ שלטונו של חמאס יוביל לסיום המלחמה, עבורנו הדבר החשוב ביותר הוא שהמלחמה תסתיים", אמר רמי הארון, תושב מחנה הפליטים המרכזי נוסיירת שהפגין. "אובדן אנושי לא אומר כלום לחמאס". ארג' אחמד, תושב העיר עזה בן 30, אמר ל"וושינגטון פוסט": "תושבי עזה הם הדבר האחרון שאכפת לחמאס ממנו. הם מהללים את החזוקה כביכול שלנו בנאומים, אבל הם לא מבינים שאנחנו לא חזקים. אנחנו פשוט נאלצים לשרוד".
לאורך כל המלחמה חמאס תקף את המבקרים. גברים שאמרו שהם שייכים לחמאס היכו פיזית את היריב הפוליטי הבולט, אמין עאבד, וירו למוות באחר, זיאד אבו חייא, אמרו המשפחות. מותו של רביי היה עוד רגע מצמרר. התוקפים מחמאס סיפרו למשפחתו כי הוא הודה שנטל סמים וגנב אקדחים מחמאס. אולם, משפחתו הכחישה את ההאשמות.
עיתונאים מקומיים רצו בתחילה לסקר את ההפגנות. אבל שניים אמרו שהם חשים לחץ לא לכסות אותם וביקורת אחרת על חמאס. העיתונאים שוחחו עם הוושינגטון פוסט בעילום שם מחשש לתגמול מצד ישראל וחמאס. עיתונאי אחד אמר שהם לא סיקרו את ההפגנות כי הם לא רצו לגרוע מהסיפור הגדול יותר – התקפות ישראל – בנוסף לחשש שחמאס יסמן אותם כמרגלים עבור ישראל או ינקטו "נקמה". עיתונאי אחר אמר שביטחון הפנים של חמאס עוקב לפעמים אחרי עיתונאים כשהם מדווחים.
נתניהו, שומע?
בעוד שחמאס נותר הכוח הפוליטי הדומיננטי בעזה, יכולתה של הקבוצה לבטל את ההתנגדות אינה חזקה כמו בעבר, אמר קילאני ל"וושינגטון פוסט". "עמדתו של חמאס אינה חזקה, מכיוון שהוא חסר סמכות רשמית או נוכחות פעילה בשטח", אמר. אנשים "חיים עם המוות מדי יום, והפחד מחמאס כבר לא משפיע באופן משמעותי על דעותיהם של אלה שדורשים את חירותם".
חלק מהעזתים שנסערים מחמאס נושכים את הלשון כי הם חוששים מהחלופה: חלל פוליטי. "אנשים מפחדים מחמאס, אבל גם מפחדים יותר מכאוס", אמר הארון, תושב מחנה נוסייראת, בנימוק של התפשטות כנופיות וסוחרים חמושים במהלך המלחמה. "במצב הנוכחי, אין אלטרנטיבה. הנושא מפחיד".
נזכיר כי הדיון על "היום שאחרי" בעזה, שבו היו אמורים לדבר על חלופה שלטונית לארגון, נדחה לא פעם בידי הממשלה. גיורא איילנד אמר בריאיון ל"מעריב" השבוע: "בלמנו כל דיון על היום שאחרי בעזה. ברגע שלשליט בעזה אין אלטרנטיבה שמאיימת עליו, הוא מרגיש מאד נוח במלחמה".
