חיה האמינה באמת ובתמים ששם טמון הפער היחידי בינה לבין מור, אבל אמרתי לכם, ואומר לכם גם הגלעד: "אתה שם את הכל על העניין הדתי". זה לא שהפער הדתי-חילוני לא משנה – הוא משנה מאוד; הוא פשוט לא העיקר. אנשים בנקודות שונות על הסקאלה הדתית-חילונית מצליחים לקיים זוגיות אם הם ממש נמשכים ורוצים, אבל הרבה לפני שמור הבין כמה חיה קרובה לדת, אפשר היה לראות לו בעיניים שהוא מת לברוח. עכשיו, כשהעניין הדתי לא איננו עוד עזר כנגדו, הוא פותח בשיימינג לכלב ובעליו.
תגידו, הוא באמת מנסה לשכנע אותנו שעל הפיפי של טוי נפל הקשר שלהם? הוא יכול לקשקש כמה שהוא רוצה על "תחושה של זלזול" מהכיוון של חיה, כאילו היא נתקעת שעות בפקקים בכוונה כדי להבריז לטיול עם הכלב שלה, וכאילו לא נקלעה למצב הזה כדי לעבור במיוחד בשבילו לדירה הלבנה של דקסטר. הוא מפיל עליה את האשמה כדי לא לצאת דוש, אבל האמת שהיה יוצא טוב הרבה יותר אם היה אומר בכנות, זה לא זה, ניסיתי, שלום.
לבסוף הוא נותן את הספיץ' הזה. קצת מאוחר מדי, אחרי יותר מדי שתיקות מענישות, התעלמויות ומבטים עוינים – אבל תודה לאל, ברוך שפטרנו, הגיע זמנו, עצוב קורבנו. כמיטב המסורת, במקום לברוח איש לדרכו, הם ואנחנו נאלצים לצפות באלבום התמונות מהחתונה. חיה מתרגשת, מור מדפדף; מבחינתה יש פה אובדן אמיתי, מבחינתו – נפתח הצוהר לקפוץ שוב עם אסף למי קרח. היא יוצאת מהתוכנית ללא זוגיות בידיים, אבל כן עם המתכון למפרום.
עידן חביב הנוגה מתנגן ברקע, ועל גבו מכתב הפרידה המרגש של חיה. "דמעות של הודיה", מקריאה הדוברת, בהומאז' מרגש לטקסי יום הזיכרון בתיכון. יזכור עם ישראל את דייט האימים המשושה, את הפריימים בוהקים עד צריבת הקרנית, את הדתיות בבר, את הנס קפה, את חופשת הסקי שהתגלגלה במדרון ואת הפיפי של טוי, דור לדור.
בפרק הבא: מפגש האקסים, כי העונה הזו סיפקה לנו מהם די והותר בשביל להקים להם פורמט נפרד. "אהבה חדשה" הציבה רף חדש העונה – נא לעמוד בו. אם צריך לספח את ליר לפרק הזה, אל תתביישו.
