כעת, ממש לא על הים ועמוק הרבה יותר לכיוון אזור התעשייה המי יודע כמה של העיר, היא הרימה ומתחה, שידרגה והשקיעה, שיפרה ולא חששה לרגע
כשנה לאחר שנפתחה, פיש רויאל של דיוויס דוד יכולה להרשות לעצמה סיבוב ניצחון. הקפה אחת, וחזרה לעבודה כמובן.
היא מסמלת את הגלגול המודרני יותר וגבוה יותר של פיש, מוסד ראשל"צי ימי-חופי שהאכיל רבים וחוזרים במשך רבע מאה. כעת, ממש לא על הים ועמוק הרבה יותר לכיוון אזור התעשייה המי יודע כמה של העיר, היא הרימה ומתחה, שידרגה והשקיעה, שיפרה ולא חששה לרגע.
הדרך אליה מחוספסת כמו שרק המחלפים החדשים של האזור יכולים לחספס. וויז צופה מהצד ולא מאמין, מתבלבל בעצמו בפניות ובעיקולים ומתייצב רק אחרי סיבוב פרסה ושיחת הרגעה תוך-רכבית. כמה פניות אחר כך, ואתה צולל לתוך אוקיינוס של שולי מדרכה אפורים, מביט במסעדה שעלתה מהמים והתייצבה על הקרקע.
הכניסה מסדרת את כל הניגודים הללו. מרחבים טובים של מסעדנות שיצר כאן גד הלפרין נותנים משהו לכל אחד. ספייס למלצרים ומגרש יצירה מטבחי, שבילים להולכים וקיר שלם לבקבוקי היין, חדרים פרטיים ושולחנות עגולים, אזור המתנה ובר נפרד שגם בתוכו אפשר לאתר את העיקול הנכון, את הפינה המעוגלת הנכונה. אף אחד לא נשכח כאן, אך אחד לא הוזנח. מסעדה מא' ועד Z.
וכל זה קיבל את האוכל שמגיע לו.
